כיום הליתיום נמצא בכל מקום: הוא מפעיל את הסוללות במכשירים שבהם אתם קוראים את הכתבה הזו, מניע רכבים חשמליים, נמצא באוזניות, בכלי עבודה חשמליים ובשלטי טלוויזיה, ובקיצור – הוא מניע את אורח החיים המודרני. בשל היותו מרכיב כה חיוני ומרכזי, ה-USGS הגדיר אותו כבר בנובמבר האחרון כמינרל קריטי, צעד המדגיש את הצורך בהפחתת התלות במקורות ייבוא זרים. בעוד שארצות הברית נותרה כיום תלויה במידה רבה בייבוא ליתיום, דוח חדש של הסוכנות חושף כי מתחת לאדמת האפלצ'יה מסתתרים כ-2.3 מיליון טונות מטריים של תחמוצת ליתיום שטרם נוצלו. כמות זו, על פי הערכות המומחים, עשויה להחליף כ-328 שנות ייבוא של המינרל עבור ארצות הברית, אם מחשבים זאת על פי רמות הייבוא שנרשמו בשנה החולפת.
מנהל ה-USGS, נד ממולה, התייחס לממצאי הדוח וציין כי "מחקר זה מראה כי הרי האפלצ'יה מכילים מספיק ליתיום כדי לסייע במתן מענה לצרכים הגדלים של האומה,". הוא הוסיף כי הגילוי מהווה "תרומה משמעותית לביטחון המינרלים של ארה"ב, בתקופה שבה הביקוש העולמי לליתיום עולה במהירות.". דבריו נאמרים על רקע הגידול העצום בביקוש לליתיום, הנובע מהמעבר של יצרנים מסוללות עופרת-חומצה או אלקליין קונבנציונליות לסוללות ליתיום-יון מתקדמות. על פי תחזיות ה-USGS, קיבולת ייצור הליתיום העולמית צפויה להכפיל את עצמה עד שנת 2029 עקב הביקוש המזנק. כיום, ארצות הברית מייבאת את מרבית הליתיום הפחמתי שלה מצ'ילה ומארגנטינה, אך סין היא זו ששולטת ביד רמה באספקת סוללות הליתיום-יון המוגמרות. בשנה האחרונה ייבאה ארה"ב סוללות ליתיום-יון מסין בשווי של כמעט 85 מיליון דולר, ייבוא שהופך ליקר במיוחד לאור המכסים הגבוהים שהוטלו על ידי הממשלים האמריקאיים האחרונים על תוצרת סינית.
בחינת היקף התגלית מגלה כי מתוך 2.3 מיליון הטונות המטריים שניתנים להפקה כלכלית מסלעי הפגמטיט – סלעים בעלי גרגירים גדולים הדומים לגרניט – כ-1.43 מיליון טונות מרוכזים בדרום האפלצ'יה, בעיקר במדינות קרוליינה. כ-900,000 טונות נוספים נמצאים תחת היערות של מיין הכפרית וניו המפשייר. מדובר בסדרי גודל משמעותיים שיכולים לשנות את מפת האנרגיה: כמות זו מספיקה כדי להניע כ-130 מיליון רכבים חשמליים, שהם יותר משליש מאוכלוסיית ארה"ב, או לחלופין לייצר 3 מיליארד טאבלטים ומחשבים ניידים, 500 מיליארד טלפונים סלולריים ו-1.6 מיליון סוללות ענק לגיבוי רשתות חשמל. מלבד עולם הרכב והאלקטרוניקה, הליתיום הוא מרכיב קריטי גם בבניית תשתיות הבינה המלאכותית (AI). סוללות ליתיום-יון מחזיקות מעמד פי שניים עד שלושה יותר מסוללות רגילות ונטענות מהר יותר, מה שהופך אותן לפתרון מועדף כגיבוי אנרגטי למרכזי נתונים. ענקיות הטכנולוגיה כבר פועלות בכיוון זה, כאשר גוגל הכריזה בשנה שעברה על פריסה של 100 מיליון תאי ליתיום-יון במרכזי הנתונים שלה.
למרות הפוטנציאל העצום, האתגר המרכזי של ארצות הברית כיום הוא הגישה המעשית למשאבים הללו. לפני שלושה עשורים, ארה"ב הייתה היצרנית המובילה בעולם של ליתיום, אך כיום הייצור המקומי שלה מחוויר לעומת העבר. המדינה מארחת רק קומץ פרויקטים של עיבוד וזיקוק ליתיום, ומרביתם ממוקמים הרחק מהמאגרים העצומים שהתגלו כעת באפלצ'יה. מדינת נבאדה מארחת את מרבית הפרויקטים הללו, כולל מכרה הליתיום הפעיל היחיד במדינה. בשנת 2024 ייצרה ארצות הברית רק 610 טונות מטריים של ליתיום, נתון המהווה 0.3% בלבד מהייצור העולמי הכולל. עם זאת, הממשל האמריקאי מגביר את השקעותיו בתחום; משרד האנרגיה אישר לאחרונה מענק של 225 מיליון דולר לפרויקט ליתיום בארקנסו של החברות Standard Lithium ו-Equinor, המיועד לייצור שנתי של 22,500 טונות של ליתיום באיכות המתאימה לסוללות.
התגלית החדשה מספקת לארצות הברית הזדמנות היסטורית לתבוע מחדש את מקומה בשוק העולמי לנוכח הזינוק בביקוש. כפי שמסכם מנהל הסוכנות ממולה, "מחקר זה מדגיש את הפוטנציאל השופע להחזיר לעצמנו את העצמאות המינרלית שלנו,". הממצאים הללו מסמנים תזוזה טקטונית אפשרית בשרשראות האספקה העולמיות. אם ארצות הברית תצליח לתרגם את הממצאים הגיאולוגיים לייצור תעשייתי בקנה מידה רחב, המבנה הכלכלי של שוק האנרגיה והטכנולוגיה עשוי להשתנות ללא היכר בעשור הקרוב, תוך צמצום משמעותי של הדומיננטיות הסינית והגברת החוסן הכלכלי המקומי. המאבק על העצמאות המינרלית עבר מהמעבדות אל הרי האפלצ'יה, והתוצאות שלו עשויות לקבוע את גורל התחרות הטכנולוגית הגלובלית.
