יוקר המחיה בישראל אינו רק נושא לשיח חברתי, אלא אינדיקטור מאקרו-כלכלי קריטי המשפיע על הצריכה הפרטית, כוח הקנייה ותזרימי המזומנים של החברות הגדולות במשק. ב-20 השנים האחרונות עברה הכלכלה הישראלית תהליך של "התנתקות" ממחירי הייחוס העולמיים. אם בשנת 2005 ישראל נחשבה ליעד זול יחסית למדינות המפותחות, הרי שב-2026 התמונה התהפכה לחלוטין. הדינמיקה הזו מייצרת לחץ קבוע על השכר, שוחקת את התוצר הריאלי ויוצרת עיוותים בשוק הנדל"ן והצריכה, כאשר יותר ויותר הון ישראלי זולג להשקעות בחו"ל בתגובה למחירים המקומיים המאמירים.
מחקר חדש ומקיף של מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מציג נתונים מדאיגים על עומק הפערים. לפי החוקרים, ישראל יקרה כיום ב-21% ממדינות דוגמת אוסטריה, פינלנד, דנמרק, הולנד ושבדיה – מדינות שהתוצר לנפש שלהן גבוה משמעותית מזה של ישראל. הפער הופך קיצוני עוד יותר בהשוואה למדינות אגן הים התיכון כמו יוון, קפריסין, איטליה וספרד, שם ישראל יקרה בלא פחות מ-68%. יוקר המחיה החריג שוחק את רמת החיים בישראל ב-14%, ובמחקר נטען כי הוא מהווה כיום זרז משמעותי לעידוד הגירה מהמדינה.
שני המנועים המרכזיים מאחורי הזינוק הם שוק הדיור וענף המזון. בשנת 2005, מחירי הדיור בישראל היו נמוכים ב-31% מאשר במדינות העשירות שנסקרו, אך כיום הם גבוהים מהן ב-26%. בתחום המזון המגמה דומה וחריפה לא פחות: פער של 26% לטובת ישראל ב-2005 הפך לפער של 27% לרעתה בתוך פחות משני עשורים. החוקרים מדגישים כי 40% מסל המזון מיוחס למוצרי חלב ופירות וירקות – סקטורים שבהם המחירים נסקו ב-86%, חרף הפטור ממע"מ הקיים בישראל על פירות וירקות.
הסיבות ליוקר החריג אינן גזירת גורל ואינן נובעות רק מהיותה של ישראל "מדינת אי", שכן בחינה מול מדינות אי אחרות ב-OECD מעלה כי ישראל עדיין יקרה בהרבה. הבעיה טמונה במבנה השוק והרגולציה: בעוד באירופה הסיוע לחקלאים ניתן כתמיכה ישירה, בישראל התמיכה היא עקיפה ומתבצעת דרך מכסי יבוא גבוהים ומגבלות של הגנת החי והצומח. כתוצאה מכך, הצרכן הישראלי מסבסד את הענף דרך המחיר בסופרמרקט. הרגולציה המקומית כה מחמירה עד שהיא קובעת מגבלות דרקוניות על יבוא מוצרים בסיסיים, מה שמונע תחרות ריאלית בשוק.
מעבר לחקלאות, המחקר מצביע על נטל בירוקרטי עודף המהווה מס כניסה לשחקנים חדשים. דוגמה בולטת היא הדרישה הרגולטורית שכל סופרמרקט יקצה כ-30% משטחו למחסן, דרישה המייקרת משמעותית את עלויות הנדל"ן העסקי. בנוסף, חסמי סחר בשירותים, מבנה הפצה ריכוזי שבו ספקים גדולים שולטים בשינוע, ודרישות כשרות ייחודיות מסבירים חלק ניכר מפער המחירים. רוב הנטל מיוחס לחסמי סחר ומבנה ענף המאופיין בריכוזיות גבוהה של קונגלומרטים בודדים המונעים כניסת חברות זרות שיכלו להגביר את התחרות.
החוקרים מתריעים כי הפתרונות קיימים אך נבלמים בשל לחצים פוליטיים וכישלונות רצופים של ממשלות ביישום רפורמות. המלצות המכון כוללות מעבר לתמיכות ישירות בחקלאים, ביטול תכנון ענף החלב, הסרת חסמי יבוא באופן מדורג ואימוץ רפורמות המקלות על כניסת מוצרים אירופיים לישראל. ללא טיפול הוליסטי וסימולטני בכלל הזירות, יוקר המחיה ימשיך להוות משקולת על הצמיחה ולדחוק כוח אדם איכותי אל מחוץ לגבולות המדינה, מה שעלול להוביל לפגיעה ארוכת טווח בחוסנו של שוק ההון והמשק הישראלי כולו.
