עולם הספנות העולמי חווה בשנים האחרונות טלטלות חסרות תקדים, אך מעטות הפרשות שהצליחו לערבב בין עסקים חובקי עולם, אינטרסים ביטחוניים רגישים ופוליטיקה ממשלתית סוערת כמו הניסיון למכור את חברת צים. שאלת מכירתה של חברת הספנות הלאומית לשעבר, עסקת ענק הנאמדת ב־4.2 מיליארד דולר, מגיעה בימים אלה לצומת דרכים דרמטי. מה שהחל כהתנגדות גורפת של שורה ארוכה של משרדי ממשלה, מקבל כעת תפנית מפתיעה דווקא מצדו של אחד השחקנים המרכזיים בזירה הפוליטית־כלכלית: שר הכלכלה ניר ברקת.
עד לאחרונה, הקו שהוביל משרד הכלכלה נראה חד ובלתי מתפשר. בחודש מאי העביר מינהל סחר החוץ במשרד, בראשות רועי פישר, חוות דעת חריפה במיוחד. המסמך הגדיר את מתווה המכירה כסיכון ישיר לתעבורה הימית ולאינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים של מדינת ישראל. החשש המרכזי נגע לעובדה שמרבית פעילותה של צים מיועדת לעבור לידיה של ענקית הספנות הגרמנית האפאג לויד, תאגיד שחלק מבעלי מניותיו הן ישויות ממדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ובהן קטאר וסעודיה. המבנה שהוצע, שבמסגרתו הפעילות המקומית מבודדת בתוך ישות חדשה בשם "צים ישראל" בניהול קרן פימי, תואר בידי הדרג המקצועי כתרגיל תאגידי שמרוקן מתוכן את מניית הזהב של המדינה ומותיר חברה מצומצמת וחסרת כושר הישרדות כלכלי לטווח הארוך.
ברקת עצמו יישר קו עם הדרג המקצועי ודחה את העסקה, בין היתר על רקע התנגדותו העקרונית לכל קשר עסקי עם קטאר. אלא שמאחורי הקלעים נכנס לפעולה מנהל קרן פימי, ישי דוידי, מתוך נחישות להוביל מסע שכנוע ממוקד שנועד להפוך את הקערה על פיה. דוידי יזם פגישה עם שר הכלכלה, שבה הציג זווית ראייה שונה לחלוטין לגבי מפת הסיכונים. במוקד הטיעון שלו עמדה הטענה הפרדוקסלית לכאורה, שלפיה המצב הנוכחי מסוכן לישראל פי כמה: כיום צים פועלת כחברה ללא גרעין שליטה בבורסה, מה שמאפשר לגורמים זרים, כולל גופים מקטאר או מסעודיה, לרכוש עד 24% ממניותיה במסחר החופשי לחלוטין ללא כל חובת דיווח מוקדמת או יכולת סיכול.
המתווה המתוקן שעליו שוקדות האפאג לויד ופימי מבקש להתמודד ישירות עם דרישות מניית הזהב, אותו מנגנון משפטי שנועד להבטיח את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל בשעת חירום. לפי ההצעה, תוקם חברה ייעודית תחת שליטה ישראלית מלאה שתפעיל צי מצומצם של 12 אוניות בבעלות ועוד ארבע אוניות חכורות. מדובר בצי צנוע בהרבה בהשוואה ל־99 האוניות שמפעילה צים כיום, פער שממשיך לעורר תהיות בקרב מומחים. דוידי טען בפני השר כי בענף ספנות שעובר קונסולידציה מואצת, שבו ענקיות בולעות שחקניות בינוניות, דווקא המבנה הממוקד והרזה יעניק לחברה הישראלית יתרון תחרותי. עם זאת, ברקת לא מיהר להשתכנע בנקודה זו ודרש לקבל לידיו נתונים כלכליים נוספים.
במישור הביטחוני חלה תזוזה ממשית בעמדתו של שר הכלכלה. לאחר התייעצויות עם גורמי המקצוע, ובראשם הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב), השתכנע ברקת כי המתווה המוצע נותן מענה הולם לצורכי הביטחון השוטפים והאסטרטגיים של המדינה. דוידי, שמנהל חברות המעסיקות יחד כ־60 אלף עובדים בישראל כולל בתעשיות ביטחוניות, נשען על הרקורד המוכח שלו ועל יכולתה המוכחת של צים לתפקד באופן רציף גם תחת מלחמות ואיומים ביטחוניים מורכבים.
סוגיה בוערת נוספת שעמדה על השולחן היא עתידם של עובדי החברה. המהלך כולל פרישה של כ־200 עובדים, עובדה שהובילה להתנגדות נחרצת מצד ועד העובדים ורשות הספנות. ברקת, ששוחח ישירות עם נציגי העובדים, התרשם כי חלק ניכר מההתנגדות נובע מעצם הרעיון של מכירת נכס לאומי היסטורי. עם זאת, לאחר שהובטח לו כי הפורשים יזכו לתנאי פיצויים משופרים ומפליגים, הבהיר כי פיטורים בתנאים נדיבים אינם מהווים עילה לטרפוד עסקאות עסקיות. תפיסתו של ברקת גורסת כי אין כל מניעה לאשר מכירה של חברה ישראלית גדולה, כל עוד האינטרסים הביטחוניים לא רק שנשמרים אלא אף משתדרגים, ותנאי העובדים זוכים לטיפול ראוי והוגן.
בעקבות השיחות הללו, הנחה ברקת את אנשי משרדו לקיים פגישה חוזרת עם נציגי פימי והאפאג לויד מיד לאחר חג הסוכות, כדי לבחון מחדש את העמדה הרשמית. עם זאת, הדרך לאישור העסקה רחוקה מלהיות סלולה. שאלת הרשת הביטחונית הכלכלית שמעניקה האפאג לויד לצים ישראל עדיין פתוחה: ההסכם הנוכחי מבטיח גב פיננסי לעשר שנים בלבד, ללא ערבויות ברורות לתקופה שלאחר מכן, נושא שדורש פתרון מוסכם.
השינוי בעמדתו של שר הכלכלה צפוי לעורר סערה פוליטית ומקצועית עזה במסדרונות הממשלה, במיוחד מול משרדי החקלאות והתחבורה שמתנגדים לעסקה בתוקף. שמונה גופים ממשלתיים נדרשים לגבש את עמדותיהם ולהגישן לרשות החברות הממשלתיות. אם חילוקי הדעות העמוקים יימשכו, ההכרעה תגולגל ישירות לשולחן הממשלה. מדובר במאבק עקרוני ומתוח על הגבול שבין פתיחות לשווקים הגלובליים לבין שמירה על נכסים אסטרטגיים חיוניים.
