הכביש המתפתל בין מנסהרה לבלקוט שבפקיסטן גובה מחיר כבד, לא רק בחיי אדם אלא גם במרקם הכלכלי והחברתי של האזור. בסוף השבוע האחרון, נסיעת פנאי שגרתית הפכה לטרגדיה מוחלטת כאשר רכב שבו נסעו בני משפחה אחת איבד שליטה וצנח אל תהום עמוקה באזור נמנגלה. ארבעה בני אדם איבדו את חייהם באותן שניות קריטיות, בהם בנו, כלתו, נכדו ונכדתו של יושב ראש מועצת החינוך של אבוטאבאד לשעבר. המקרה הזה, שמצטרף לסטטיסטיקה עגומה של תאונות דרכים במדינות מתפתחות, מהווה תזכורת כואבת למציאות שבה תשתיות רעועות משמשות כמשקולת כלכלית אכזרית. צוותי ההצלה והמשטרה המקומית, שפעלו בתנאי שטח מורכבים כדי לחלץ את הנפגעים ממעמקי הגיא, נאלצו להתמודד שוב עם התוצאות של היעדר השקעה ציבורית נאותה בבטיחות בדרכים. הפצועים ששרדו את הנפילה פונו לקבלת טיפול ראשוני ולאחר מכן הועברו לבית החולים הלימודי על שם המלך עבדאללה במנסהרה, מוסד רפואי שמתמודד בעצמו עם עומסים כבדים הנובעים משילוב של משאבים מוגבלים ותכיפות גבוהה של מקרי חירום באזור ההררי.
התקרית הזו אינה רק אסון אישי בלתי נתפס עבור משפחה אחת ממעמד הביניים המשכיל, אלא היא משקפת כשל מערכתי רחב יותר. אזור בלקוט נחשב למוקד משיכה תיירותי פוטנציאלי, מקום שאמור להזרים הון מקומי וזר אל תוך הכלכלה המקומית ולייצר מקומות עבודה רבים. עם זאת, כאשר עורקי התחבורה המובילים אל מוקדי התיירות הופכים למלכודות מוות פוטנציאליות, היכולת לממש את הפוטנציאל הכלכלי הזה נגדעת באיבה. אובדן חיי אדם, במיוחד של משפחות בעלות רקע בקידום החינוך וההון האנושי, מהווה פגיעה כפולה, גם אובדן של כוח צרכני ויצרני, וגם פגיעה במורל הציבורי ובאמון המערכת. במדינות שבהן כל רופי נספר בקפידה, העלות העקיפה של תאונות דרכים, הכוללת הוצאות רפואיות, אובדן ימי עבודה ופגיעה ברכוש, מצטברת לסכומי עתק שמכבידים עוד יותר על קופת המדינה המדולדלת. היכולת של כלכלה מקומית להתאושש ממשברים תלויה בראש ובראשונה בתנועה חופשית ובטוחה של סחורות ואנשים. כאשר תנועה זו מופרעת בצורה כה אלימה, ההשלכות מהדהדות הרבה מעבר לזירת התאונה.
היעדר מעקות בטיחות נאותים, תחזוקת כבישים לקויה ושילוט חסר אינם גזירת גורל, אלא תוצאה ישירה של סדרי עדיפויות תקציביים. כאשר נהג מאבד שליטה על רכבו בתוואי שטח כה מסוכן, לעיתים קרובות מדובר בשילוב קטלני של טעות אנוש ותשתית שאינה סולחת על טעויות. המציאות הזו מטילה צל כבד על כל ניסיון לפתח את הפריפריה הגיאוגרפית. משקיעים פוטנציאליים, בין אם מקומיים או זרים, בוחנים את רמת התשתיות כסמן ימני ליציבות ויכולת התרחבות פיננסית. מקום שבו נסיעה פשוטה לחופשה מסתיימת בתהום, מתקשה לשכנע יזמים להקים בו בתי מלון, מרכזי מסחר או מפעלי תעשייה. עסקים קטנים לאורך נתיב הנסיעה, שתלויים בתנועת המטיילים, מאבדים הכנסות פוטנציאליות, בעוד חברות ביטוח נאלצות להתמודד עם תביעות שמייקרות את הפרמיות לכלל הציבור, ובכך מקטינות את ההכנסה הפנויה של האזרח הפשוט. כך, מעגל העוני וההזנחה מזין את עצמו, מותיר את התושבים המקומיים תלויים בחסדי שמיים ובכבישים מתפוררים.
במבט רחב יותר, הטרגדיה במנסהרה מהווה מיקרו-קוסמוס לבעיה המקרו-כלכלית המעיבה על שווקים מתעוררים רבים, ובפרט על כלכלת פקיסטן. המדינה, שנמצאת במאבק מתמיד לייצוב הכלכלה שלה ונשענת לא פעם על חבילות חילוץ מקרן המטבע הבינלאומית, מוצאת את עצמה בדילמה אכזרית. מצד אחד, ישנו צורך דוחק בהשקעות עתק בתשתיות פיזיות כדי לאפשר התרחבות כלכלית ארוכת טווח. מצד שני, נטל החוב הלאומי והדרישות לקיצוצים תקציביים מותירים מעט מאוד מרווח נשימה לפרויקטים של הנדסה אזרחית ובטיחות בדרכים. על פי נתוני הבנק העולמי, תאונות דרכים במדינות מתפתחות נוגסות בכשלושה אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי מדי שנה. אם נשליך את הנתון הזה על כלכלות בסדר הגודל של פקיסטן, מדובר באובדן של מיליארדי דולרים שמתאדים אל תוך הוצאות שיקום, טיפול רפואי ואובדן פריון עבודה, במקום להיות מופנים לפיתוח טכנולוגי או חינוך. עבור המשקיע הגלובלי, שמנתח סיכונים בשווקים אלו, התשתיות הפיזיות הן מדד קריטי. חוסר היכולת של ממשל מרכזי להבטיח את שלמותם של צירי תנועה מרכזיים מעיד לא פעם על חולשה מערכתית רחבה יותר, שעלולה לזלוג גם לרגולציה עסקית, אכיפת חוזים ויציבות פוליטית.
משקיע מוסדי שבוחן הנפקת אג"ח ממשלתי של מדינה מתפתחת, צריך לקחת בחשבון את 'מס ההזנחה' הזה. מדינה שלא מסוגלת לתחזק כביש גישה לאזור תיירותי, תתקשה ככל הנראה לתחזק גם נמלי ים, רשתות חשמל ותשתיות תקשורת, אלמנטים שהם תנאי סף לכל השקעה זרה ישירה. יתרה מכך, כאשר משפחה המקושרת לדרגים בכירים במערכת החינוך, כמו משפחתו של יו"ר מועצת החינוך של אבוטאבאד, נפגעת בצורה כה קשה, הדבר ממחיש כיצד ההזנחה התשתיתית אינה מבחינה בין מעמדות. היא פוגעת בכולם, ושוחקת את ההון האנושי שהוא המנוע האמיתי של כל כלכלה מודרנית. בית החולים הלימודי על שם המלך עבדאללה, שאליו פונו הפצועים לאחר קבלת העזרה הראשונה, מייצג גם הוא את נקודת הקצה של שרשרת המזון הכלכלית. בתי חולים ציבוריים באזורי פריפריה נאלצים להתמודד עם גלי טראומה המוניים ללא תקצוב הולם, מה ששואב משאבים מטיפולים רפואיים שגרתיים ומונע שיפור באיכות החיים הכוללת של האוכלוסייה. בסופו של יום, הכלכלה אינה מורכבת רק מגרפים ומספרים יבשים על מסכי הבורסה, אלא מרשת של כבישים, גשרים ובני אדם שנעים עליהם.
האסון בנמנגלה הוא תמרור אזהרה בוהק המעיד על המחיר הכלכלי והאנושי העצום של הזנחת תשתיות ציבוריות בשווקים מתעוררים. היעדר השקעה בטוחה בצירי תנועה לא רק שמוחק משפחות שלמות, אלא גם חונק את פוטנציאל ההתרחבות של תעשיות שלמות כמו תיירות ומסחר. כל עוד מדינות אלו לא ישכילו להפנות הון לפיתוח תשתיות בסיסיות, הן ימשיכו לשלם מס דמים כבד שמעכב כל סיכוי אמיתי להתאוששות מקרו-כלכלית ארוכת טווח.
