שבעה חודשים חלפו מאז שבית המשפט העליון בארצות הברית פסק כי מכסות היבוא והתעריפים שהושתו במסגרת מדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ אינם חוקיים, אך נראה שהדרך לכיסו של הצרכן הממוצע עוד ארוכה מאוד. בעקבות הפסיקה הדרמטית, מנהל המכס והגבולות האמריקאי, אשר גבה קרוב ל-166 מיליארד דולר מיותר מ-330 אלף יבואנים שונים, נדרש להחזיר את הכספים לציבור העסקי. בחודש מאי האחרון הוקם מנגנון החזרים ייעודי עבור חברות ויבואנים בלבד, ועד לאמצע חודש ספטמבר כבר חילק משרד האוצר האמריקאי קרוב ל-135 מיליארד דולר בהחזרי מס ישירים. הסכומים הללו לא התחלקו באופן שווה, כאשר את עיקר הקופה גרפו ענקיות הקמעונאות והטכנולוגיה. כך למשל, וולמארט קיבלה חזרה כ-2.9 מיליארד דולר, אפל זכתה להחזר של כ-2.2 מיליארד דולר, נייקי קיבלה קרוב ל-986 מיליון דולר, וטרגט גרטה כ-994 מיליון דולר, כשמאחוריהן מתייצבות חברות ענק נוספות כמו הום דיפו, אמאזון וג'נרל מוטורס עם סכומים מצטברים אדירים. עבור אותן חברות מדובר ברווח עצום המהווה בממוצע כ-1.7% מההכנסות השנתיות שלהן, סכום פנוי משמעותי ביותר שמייצר עבורן יתרון תחרותי בולט בשווקים.
אולם, השאלה המרכזית המעסיקה את הכלכלה האמריקאית היא מה בדיות עושות החברות עם אותו הון פתאומי, והתשובה לכך מאכזבת מאוד את הציבור הרחב. מחקר מעמיק ומקיף של הבנק הפדרלי של אטלנטה חושף כי רוב מוחלט של העסקים המקבלים מעדיפים לשמור את הכסף בקופתם במקום להעביר את ההטבה הלאה לצרכנים באמצעות הוזלת מחירים או מתן החזרים ישירים. מתוך נתוני הסקר עולה כי כ-75.2% מהחברות מתכוונות להחזיק בכספים ולא לגלגל אותם לציבור, כאשר יותר ממחציתן, כ-52.5%, מתכננות להשקיע את ההון במחקר ופיתוח או בפרויקטים הוניים ארוכי טווח. מנגד, רק 17.2% מהחברות הביעו כוונה לספק הנחות או זיכויים ללקוחות, ורק 14.8% אחוזים מתכוונות להוזיל את מחירי המוצרים בפועל על המדפים. וולמארט בולטת כאחת החריגות החיוביות הבודדות בנוף לאחר שהתחייבה להשתמש בהחזר כדי לצמצם מחירים, לצד חברות שילוח כמו פדקס ו-UPS שהקימו פורטלים ייעודיים להחזרי מכס ללקוחותיהן הזכאים. המצב הזה יוצר תסכול עצום בקרב צרכנים וארגונים חברתיים רבים, המצביעים על כך שהמחירים בחנויות לא ירדו למרות שהמדינה החזירה את המס שנגבה שלא כדין בשעתו.
הפער הקיצוני בין ההתעשרות המחודשת של התאגידים לבין השחיקה בכוח הקנייה של האזרחים הוביל לגל תביעות ייצוגיות נרחב המופנה ישירות כלפי החברות הגדולות ובראשן נייקי. לטענת הצרכנים בתביעות הללו, חברות רבות נהנות ממהלך כפול וממנו סוחרים נהנים באופן פסול: הן גבו בעבר מחירים גבוהים יותר מהצרכנים כדי לכסות את עלויות המכס המקוריות, וכעת הן גובות שוב את אותם סכומים מקופת המדינה באמצעות החזרי המס בלי לגלגל את ההפחתה לרוכשים. לצד ההליכים המשפטיים, ארגוני צרכנות כמו Consumer Watchdog נכנסו לעובי הקורה והגישו עמדות רשמיות לבית המשפט הבינלאומי במטרה לבלום את הטלתם של מכסים חדשים שנקבעו לאחרונה על ידי הממשל על יבוא ממדינות רבות ומוצרי צריכה שונים. המאבק הציבורי תפס גם תאוצה פוליטית כאשר מחוקקים בולטים מהמפלגה הדמוקרטית, וביניהם הסנאטורים אליזבת וורן וברני סנדרס, שיגרו דרישות חד-משמעיות לממשל שלא לאפשר למדיניות סחר פרועה להפוך למנגנון שנועד להעביר עושר ענק מידי האזרחים הפשוטים לידיהם של תאגידי ענק ללא פיקוח ציבורי הולם.
