שוק העבודה הישראלי עובר בשנים האחרונות טלטלה עמוקה ושקטה, כזו שלא תמיד מקבלת את הבמה הראויה לה בשיח הציבורי. התפיסה המסורתית, לפיה תואר אקדמי הוא תעודת ביטוח מפני אבטלה וכרטיס כניסה בטוח לחיים של יציבות כלכלית, הולכת ונסדקת אל מול מציאות חדשה ומורכבת. הנתונים האחרונים שמפרסם שירות התעסוקה חושפים תמונה מפתיעה, ואולי אף מטרידה, לגבי מצבם של העובדים המשכילים בישראל. בזמן ששיעור האבטלה הכללי במשק נמצא בשפל היסטורי ומתייצב סביב 3% בלבד, מתרחשת מתחת לפני השטח תופעה הפוכה לחלוטין שאותה ניתן להגדיר כהחלשת החזקים. אוכלוסיות שבעבר נחשבו לחסינות ביותר מפני זעזועים תעסוקתיים, מוצאות את עצמן כעת בלב ליבו של מעגל האבטלה, ונראה כי חוקי המשחק המוכרים משתנים לנגד עינינו.
המספרים שמציג שירות התעסוקה מדברים בעד עצמם ומצביעים על מגמה עקבית וברורה שאי אפשר להתעלם ממנה. שיעור האקדמאים המובטלים מכלל דורשי העבודה רשם זינוק דרמטי של 46% בתוך ארבע שנים בלבד. אם בחודש אוגוסט של שנת 2022 עמד שיעורם על 14%, הרי שבאוגוסט 2026 הוא כבר טיפס ל־20.5%. המעקב אחר הנתונים חודש אחר חודש מראה כי לא מדובר בסטייה סטטיסטית מקרית או באירוע נקודתי חולף, אלא בתהליך מתמשך שהולך ומחריף. כבר במאי השנה עמד שיעורם של האקדמאים המובטלים על 18.6%, משם המשיך לטפס ל־19.7% ביוני, חצה את רף העשרים בחודש יולי עם 20.3%, והגיע כאמור לשיא מדאיג באוגוסט. המגמה הזו אינה תופעה של השנה האחרונה בלבד, אלא רצף רב־שנתי מובהק: מאותם 14% ב־2022, דרך 16.7% ב־2023, 19% ב־2024, ועד 19.6% באוגוסט 2025, כשהשיא עוד נשבר שוב.
אחד המנועים המרכזיים מאחורי המספרים הללו הוא המשבר הזוחל בענף ההייטק, וליתר דיוק, גל הפיטורים של מפתחי תוכנה ואנשי טכנולוגיה. קטר המשק, שמשך את הכלכלה הישראלית קדימה במשך שנים ארוכות ונחשב לחוף מבטחים תעסוקתי, מתמודד עם אתגרים משמעותיים שבאים לידי ביטוי בצמצום מצבות כוח האדם. הנתונים מראים עלייה של 6.4% במספר דורשי העבודה מתחומי פיתוח התוכנה וניתוח היישומים בתוך חודשיים בלבד, כאשר המספר קפץ מ־8,350 בחודש יוני ל־8,900 באוגוסט. העובדים הללו, שרבים מהם מחזיקים בתארים מתקדמים במדעי המחשב והנדסה ממוסדות הלימוד המובילים, מגלים שגם המקצועות המבוקשים והמתגמלים ביותר אינם חסינים מפני שינויים מאקרו־כלכליים, מהלכי התייעלות ארגונית של חברות הענק, וקיצוצים שנובעים משינויים בהעדפות של המשקיעים.
התופעה של החלשת החזקים מקבלת משנה תוקף וזווית מרתקת נוספת כאשר בוחנים את הנתונים דרך הפריזמה של האשכולות החברתיים־כלכליים. היסטורית, ככל שהיישוב שבו מתגורר העובד דורג באשכול גבוה יותר, כך שיעורי האבטלה בו היו נמוכים יותר ויציבים יותר. אולם כעת, היוצרות מתהפכות אל מול עינינו. שיעור דורשי העבודה המגיעים מהיישובים המבוססים ביותר, אלו המדורגים באשכולות 8 עד 10, רשם עלייה משמעותית. מ־16.8% באוגוסט 2023, הנתון קפץ ל־20.6% באוגוסט השנה. במקביל, וזה אולי הנתון המרתק והמפתיע ביותר בדו"ח, מתרחשת מגמה הפוכה לחלוטין באשכולות הנמוכים 1 עד 3. שם, שיעור דורשי העבודה דווקא ירד מ־41.2% באוגוסט אשתקד ל־37% השנה. הפערים בין השכבות השונות מצטמצמים, אך לא בדרך שבה מקבלי ההחלטות קיוו למורות, אלא דווקא דרך פגיעה בשכבות המבוססות יותר והכנסתן למעגל מבקשי העבודה.
לצד המגמות המבניות ארוכות הטווח הקשורות לכלכלה ולהייטק, אי אפשר להתעלם מהשפעתן של תופעות עונתיות שחוזרות על עצמן מדי שנה ומשפיעות בצורה דרמטית על הסטטיסטיקה של חודשי הקיץ. הגורם הבולט ביותר בהקשר זה הוא תופעת פיטורי הקיץ במערכת החינוך. מדובר בתופעה בעייתית ושנויה במחלוקת שבה עובדי הוראה רבים מוצאים לחל"ת או מפוטרים לחלוטין בתקופת החופש הגדול, רק כדי להיקלט מחדש בחודשי הסתיו עם תחילת שנת הלימודים. הפרקטיקה הזו נועדה לחסוך למעסיקים את תשלום השכר בחודשי החופשה, תוך גלגול העלות אל קופת המדינה דרך דמי האבטלה המשולמים לעובדים.
מעניין לציין כי בעוד שבעבר תופעת מפוטרי הקיץ אפיינה מאוד גם את הסגל הזוטר באקדמיה, שם היא פחתה משמעותית בשנים האחרונות בזכות מאבקים והסדרת זכויות, כיום היא מתרכזת בעיקר במגזרים ספציפיים. הנפגעות המרכזיות מהשיטה הזו כיום הן מורות חרדיות ועובדות בתחום החינוך המשלים. כתוצאה ישירה מכך, הפילוח המגדרי והמגזרי של דורשי העבודה בחודש אוגוסט עובר עיוות זמני אך משמעותי מאוד מבחינה מספרית. מספר הנשים שדורשות עבודה רשם עלייה מ־96.2 אלף ביולי ל־97.9 אלף באוגוסט, מה שהקפיץ את שיעורן מכלל דורשי העבודה מ־56.8% ל־58.5%. עם זאת, מדובר בשיא נקודתי, שכן ההערכות המקצועיות צופות שהנתון ירד בחזרה לסביבת ה־54% בחודש אוקטובר, מיד לאחר שאותן עובדות הוראה ישובו לעבודתן הסדירה.
השפעת פיטורי הקיץ ניכרת היטב ובצורה מובהקת גם בפילוח המגזרי של נתוני האבטלה. מאחר שחלק ניכר ממפוטרות הקיץ מגיע מתוך רשתות החינוך החרדיות, נרשמה באוגוסט עלייה של כ־7.9% במספר דורשי העבודה בחברה החרדית, נתון שטיפס מ־15 אלף בחודש הקודם ל־16.1 אלף. מנגד, כדי להמחיש את השוני העמוק בין חלקי החברה הישראלית, בחברה הערבית נרשמה דווקא ירידה של כ־4.3% במספר דורשי העבודה באותה תקופה ממש, בעוד שבקרב יהודים שאינם חרדים לא נרשם שום שינוי מהותי והמספרים נותרו יציבים לחלוטין. הנתונים הללו ממחישים עד כמה שוק העבודה הישראלי מפוצל, מורכב ומושפע מהסדרים תעסוקתיים נפרדים המאפיינים קהילות וקבוצות אוכלוסייה שונות.
המציאות המורכבת הזו מחייבת אותנו לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע למונחים של ביטחון תעסוקתי, מסלולי קריירה והתפתחות מקצועית. כאשר מהנדסים, מתכנתים, מנתחי מערכות, ואנשים שהשקיעו שנים ארוכות ומאמץ אדיר ברכישת השכלה גבוהה מוצאים את עצמם נאבקים על מקומם בשוק התעסוקה, ברור לכולם שהחוקים הישנים כבר לא תמיד עובדים. התואר האקדמי עדיין מעניק לבוגריו כלים רבי ערך ומרחיב את האופקים, אך הוא אינו מהווה עוד חומת מגן בלתי חדירה מפני תנודות המשק. היכולת להסתגל למצבים חדשים, לרכוש כישורים נוספים תוך כדי תנועה, ולהפנים שהקריירה המודרנית רצופה בעליות ומורדות, הופכת לכישור ההישרדות החשוב ביותר. עובדים נדרשים לפתח גמישות מחשבתית ופרופיל מקצועי מגוון, כזה שיאפשר להם לנווט בהצלחה גם כאשר הענף המרכזי שבו הם פועלים חווה האטה או משבר נקודתי. המשק הישראלי כולו יצטרך לספק פתרונות יצירתיים כדי למנוע את בזבוז ההון האנושי הזה ולשלב בחזרה את אלפי האקדמאים האיכותיים והמיומנים שיושבים כרגע בבית אל תוך מעגל העשייה והיצירה.
