חברת בול מסחר והשקעות בע"מ נמצאת בדרכה הרשמית לחדלות פירעון, כך עולה מתוך תגובתה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. על פי הנתונים היבשים, החברה פועלת כיום במתכונת של "Run Off", כלומר הפסיקה לחלוטין את פעילותה במתן אשראי חדש ומתמקדת אך ורק בגביית חובות קיימים. החברה מודה כי היא נמצאת בחדלות פירעון מובהקת, הן מאזנית והן תזרימית. הוצאותיה השוטפות, הנובעות בעיקר מעצם היותה חברה מדווחת, נאמדות בכחצי מיליון שקלים מדי חודש, ללא הכנסה בטוחה או מקורות מימון זמינים. התחזית הפיננסית במסמך מצביעה על כך שעד לחודש אוקטובר 2026 לא יותרו בקופתה מזומנים לשם תשלום הוצאותיה, מצב שלא מותיר לה ברירה אלא להיכנס לצו פתיחת הליכים.הדוח המשפטי הוגש כתגובה להתנגדות שהגיש מר יוסי קצנלבוגן, שניסה לעכב את מתן הצו בטענה כי מהלך כזה יפגע בנכסיה המרכזיים של החברה, ובהם רישיונה למתן אשראי והשלד הבורסאי שלה. החברה דוחה את הטענות וחושפת נתונים המעמידים את ההתנגדות באור בעייתי. מתברר כי קצנלבוגן מחזיק בשיעור זניח של אגרות חוב מסדרה ב', בשווי עריך של 811.87 שקלים בלבד, פחות ממאית האחוז מסך הסדרה. מעבר לכך, מודגש כי הצעתו לרכישת החברה אינה מחייבת ורוויה בתנאים מתלים. באשר לרישיון האשראי, הנתונים מראים כי הוא תקף ממילא רק עד לסוף שנת 2026, וכי החברה אינה עומדת בדרישות הרגולטוריות לשם שימורו, כך שהמפקח רשאי לבטלו בכל עת ללא קשר לצו. Article Image נקודה קריטית נוספת היא עמדתם החד משמעית של הנושים המרכזיים. מחזיקי אגרות החוב מסדרה ב', שהם הנושים המהותיים והכמעט יחידים של החברה, הצביעו ברוב של מאה אחוזים מהמשתתפים באסיפה לטובת הבקשה לצו פתיחת הליכים. החברה מבהירה כי עיכוב במתן הצו, שנועד לבחון הצעות רכישה שאינן מחייבות, גורר הוצאות מיותרות של מאות אלפי שקלים בחודש, סכום שפוגע ישירות בקופת הפירוק ובשיעור ההחזר לנושים. בנוסף, החברה מפריכה את הטענה כי פתיחת הליכים תחסל את ערך השלד הבורסאי, ומציינת כי גם תחת הליך של חדלות פירעון ניתן לגבש הסדר חוב או למכור את השלד כשהוא נקי מחובות, כפי שנעשה פעמים רבות בשוק ההון הישראלי. ההשלכות על מניית בול מסחר והשקעות הן הרסניות ומשקפות מחיקת ערך מוחלטת למשקיעים באפיק ההוני. מתוך הנתונים היבשים וההצהרות המפורשות עולה כי במצבה הנוכחי, תחת חדלות פירעון עמוקה, לא נותר כל ערך שיורי עבור בעלי המניות. על פי סדר הנשייה החוקי, בעלי המניות נדחים מפני נושיה של החברה, ובראשם מחזיקי אגרות החוב, אשר עתידים להשתלט על שארית הנכסים, קרי תיק האשראי הקיים. כאשר החברה שורפת את שארית המזומנים שלה על הוצאות תפעוליות ללא פעילות מניבה, המניה הופכת לחסרת ערך כלכלי פנימי. המשקיעים במניה נותרים מול שוקת שבורה, שכן כל תמורה עתידית שתנבע מגביית החובות או ממכירת השלד תופנה במלואה לכיסוי החובות העצומים לבעלי האג"ח, מבלי שישאר דבר לציבור בעלי המניות.