המעמד הבינוני נחשב מאז ומתמיד לעמוד השדרה של כל חברה מתוקנת, שכן הוא מהווה את המקור המרכזי לכוח העבודה ולצריכה הפרטית במשק. בנוסף, הוא תורם משמעותית להכנסות המדינה ממסים ומאייש חלק ניכר מן השירותים הציבוריים, ולכן מצבו הכלכלי נמצא באופן תדיר במרכז השיח הציבורי. על פי נייר עמדה שכתבו אתי קונור אטיאס ומירי אנדבלד סבג, המעמד הבינוני בישראל מוגדר בהתאם לסטנדרטים בין-לאומיים, כלומר משקי בית שהכנסתם הפנויה לנפש תקנית נעה בין 75% ל-200% מן ההכנסה החציונית.
כאשר בוחנים את התפלגות משקי הבית בישראל לשנת 2023, עולה כי קצת יותר מ-50%, כ-54.4% ליתר דיוק, משתייכים לרובד הבינוני. מנגד, 33.8% ממשקי הבית נמצאים ברובד הנמוך, ורק מיעוט קטן של 11.9% נהנה מהכנסות המציבות אותו ברובד הגבוה, שבו ההכנסה עולה על 200% מהחציון. בחינה מעמיקה יותר של הנתונים מגלה כי הרובד הבינוני נוטה כלפי מטה. החלק הנמוך של מעמד זה, המרוויח בין 75% ל-125% מהחציון, מהווה 29.4% ממשקי הבית, בעוד שהחלק הגבוה יותר, המרוויח בין 125% ל-200% מהחציון, עומד על 25.0%. משמעות הדבר היא שחלק ניכר מהמשפחות במעמד הבינוני נמצאות בטווח ההכנסות שקרוב יותר לסף הכניסה התחתון אליו. מצבם של אלו הנמצאים ברובד הנמוך מורכב אף יותר, שכן 24.9% ממשקי הבית בישראל מצויים מתחת לקו העוני או בקרבתו המיידית. מתוכם, 16.8% חיים ממש מתחת לקו העוני ו-8.1% נמצאים בקרבת העוני, כלומר הכנסתם אינה עולה על 125% מקו העוני.
במבט היסטורי, הנתונים משקפים תהליך ארוך טווח של כיווץ. בשנות ה-80 וה-90, המעמד הבינוני היווה כמעט 60% ממשקי הבית בישראל. עם זאת, שיעור זה הלך והצטמק עד שהגיע לשפל של 48% בשנת 2009, במקביל לעלייה בשיעורי העוני בחברה. לאחר המשבר הפיננסי העולמי הורגשה התאוששות מסוימת, ומשנת 2015 התייצב שיעורו של המעמד הבינוני בטווח שנע בין 53% ל-55%, ללא תנודות דרמטיות.
התמונה הופכת למדאיגה יותר כאשר משווים את מצבה של ישראל למדינות המפותחות. על פי נתוני ארגון ה-OECD לשנת 2021, המעמד הבינוני בישראל הוא מהקטנים בעולם המערבי. בעוד שבישראל שיעורו עומד על 54%, הממוצע בקרב מדינות הארגון עומד על 62%. מתוך 29 מדינות שנבחנו, רק ב-3 מהן (ארצות הברית, צ'ילה ומקסיקו) נרשם שיעור נמוך יותר של משקי בית המשתייכים למעמד הבינוני. נתון זה ממחיש את הקשר ההדוק שבין גודלו של המעמד הבינוני לבין רמות אי השוויון בחברה. במדינות שבהן הפערים הכלכליים קטנים יותר, דוגמת מדינות סקנדינביה ומרכז אירופה, המעמד הבינוני רחב ומבוסס הרבה יותר. פערי ההכנסות בישראל משתקפים גם בשיעור העוני, שעמד ב-2021 על 18%, נתון גבוה משמעותית מהממוצע בארגון שעמד על 11% בלבד.
האתגר של משקי הבית בישראל אינו מסתכם רק ברמת ההכנסה, אלא גם בהוצאות הכבדות. ההשתייכות לרובד הבינוני על הנייר אינה מבטיחה בהכרח רווחה כלכלית יציבה בפועל, במיוחד לנוכח סביבת המחירים המקומית. ישראל מדורגת במקום 2 בגובה רמת המחירים מבין מדינות ה-OECD. ב-2 העשורים האחרונים, מחירי הדיור והמזון טיפסו בקצב מהיר הרבה יותר מאשר קצב האינפלציה הכללית. מציאות זו מייצרת לחץ תמידי על התקציב המשפחתי, וממחישה כיצד משפחות עובדות נאלצות להתמודד יום-יום עם יוקר מחיה שמקשה עליהן לתרגם את הכנסתן לביטחון כלכלי של ממש.
