השווקים הפיננסיים ברחבי העולם ובזירה המקומית הישראלית חווים בימים האחרונים תנודתיות משמעותית המושפעת משילוב של נתוני מאקרו מאכזבים מצד ארצות הברית לצד מתח פוליטי פנימי אמריקאי והחלטות מדיניות מוניטרית קריטיות הצפויות בישראל. הדרמה החלה עם פרסום דוח התעסוקה האמריקאי, שהצביע על תוספת של 57,000 משרות בלבד לחודש יוני, נתון שהיה נמוך משמעותית מהתחזיות המוקדמות של האנליסטים. בתגובה, הדולר האמריקאי נחלש ביותר מ-0.5% מול המטבעות המובילים בעולם, מגמה שנמשכה גם במסחר האסייתי והאירופי. השוק המקומי לא נותר אדיש להתפתחויות אלו, והדולר רשם ירידה של 0.3% לרמה של כ-2.99 שקלים, בעוד היורו נותר יציב ונסחר מעל 3.42 שקלים. הירידה בדולר מגיעה לאחר תקופה שבה ניסה המטבע לשמור על כוחו, אך נתוני התעסוקה הרפים העלו מחדש שאלות כבדות משקל לגבי תוואי הריבית של הפדרל ריזרב.

האווירה בשווקים הושפעה גם מיום העצמאות האמריקאי, שהוביל לחופשה בבורסות ניו יורק ולמחזורי מסחר נמוכים מהרגיל, דבר שמגביר לעיתים את התנודתיות המקומית. מומחים בשוק ההון, דוגמת איאן לינגן מ-BMO Capital Markets, מציינים כי הנתונים הנוכחיים מקשים מאוד על תרחיש של העלאת ריבית כבר בישיבה הקרובה של הפד בחודש יולי, וזאת גם אם נתוני האינפלציה העתידיים יפתיעו כלפי מעלה. השוק כעת מנסה להעריך אם מדובר בחולשה רגעית או בשינוי מגמה עמוק יותר שישפיע על המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי האמריקאי.

בזירה הפוליטית האמריקאית, הטונים נותרו גבוהים. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ התייחס בראיון ל-CNBC לדיווחים על דוח התעסוקה ולהתנהלות מול יו"ר הפד החדש, קווין וורש. הנשיא נמנע ממתן עצות ישירות לוורש, אך הדגיש כי הוא מודע לכך שיו"ר הפד ניצב בפני מועצת נגידים לא פשוטה, אותה תיאר טראמפ כעוינת. הנשיא הביע צער על כך שייתכן ומועצת הנגידים חותרת לכיוון המדיניות הלא נכון, אמירה שמוסיפה רובד של אי-ודאות פוליטית לאופן שבו המשקיעים תופסים את עצמאות הפד ואת יציבות המדיניות הכלכלית בוושינגטון.

בעוד המבטים מופנים אל ארצות הברית, המשקיעים בישראל ממוקדים בעיקר בהחלטת הריבית הקרובה של בנק ישראל שצפויה להתקבל ביום שני. על אף המציאות הביטחונית המורכבת והחששות המתמשכים מהתלקחות נוספת במזרח התיכון, ועל אף המדיניות התקציבית המרחיבה של הממשלה, הקונצנזוס בשוק הוא שהבנק המרכזי בראשות הנגיד אמיר ירון יבצע הפחתת ריבית של 25 נקודות בסיס, מ-3.75% ל-3.50%. הבסיס להערכה זו נשען על התייצבות האינפלציה השנתית בישראל סביב 1.9%, נתון שנמצא בתוך טווח היעד הרשמי של הבנק, יחד עם התחזקות השקל שנרשמה בתקופה האחרונה. התחזקות השקל מהווה גורם מרסן אינפלציה משמעותי, שכן היא מוזילה את מחירי היבוא ובכך מפחיתה את הלחצים העולים על המחירים לצרכן.

הציפייה להפחתת ריבית בישראל, מול הציפייה להמשך היסוס בפד האמריקאי, יוצרת דינמיקה מעניינת בשוק המט"ח המקומי. המשקיעים מנסים לאזן בין הלחצים החיצוניים, הכוללים דולר עולמי שנחלש בעקבות נתוני התעסוקה, לבין הפעולות המקומיות של בנק ישראל. מצד אחד, הפחתת ריבית עשויה להחליש את השקל, אך מצד שני, יציבות האינפלציה מעניקה לבנק את מרחב התמרון הנדרש כדי לתמוך בצמיחה הכלכלית. נראה כי בנק ישראל בוחר בגישה זהירה המשלבת בין הצורך לעודד את המשק המקומי לבין האחריות על יציבות המחירים, כל זאת בזמן שהבורסה והמשקיעים מנסים לתמחר את הסיכונים הגיאופוליטיים שעדיין מרחפים מעל השוק. הציפיות להורדת הריבית משקפות אופטימיות זהירה לגבי יכולתו של המשק הישראלי להמשיך ולתפקד גם תחת לחץ, כאשר היעדים המוניטריים של הבנק המרכזי נשארים העוגן המרכזי של מדיניותו, גם בימים של אי-ודאות גלובלית ופוליטית.