לאחר תקופה ארוכה של משא ומתן המלווה בחשדנות וחוסר אמון בין משרד האוצר למערכת הביטחון בנוגע להיקף תקציב הביטחון לשנת 2026, נראה כי מסתמנת פריצת דרך. אגף התקציבים באוצר הסיר את התנגדותו להזרים תוספת של לפחות 40 מיליארד שקל לתקציב הביטחון, מהלך שיביא את התקציב הכולל מ-144 מיליארד שקל כיום ל-184 מיליארד שקל לפחות, ואף עשוי להגיע ל-188 מיליארד שקל, כפי שדרש משרד הביטחון. עם זאת, ההסכמה מצד האוצר מותנית בדרישה חד-משמעית: מערכת הביטחון חייבת להתחייב כי לא תעלה דרישות תקציביות חדשות במהלך שנת 2026, וכי תוספת זו תהיה האחרונה עד סוף השנה.
הדרישה התקציבית חסרת התקדים של משרד הביטחון נובעת ממספר גורמים מרכזיים הקשורים להמשך הלחימה והשלכותיה. צה"ל נדרש לממן את שהייתו בשלוש רצועות ביטחון בלבנון, סוריה ועזה, מה שגורר עלויות גבוהות. בנוסף, ישנו צורך דחוף ברכש של אמצעי לחימה חדשים מהתעשיות הביטחוניות לטובת הצטיידות ושיקום מלאי התחמושת שהתדלדל מאז תחילת מלחמת 7 באוקטובר. חלק ניכר מהתקציב מיועד למימון גיוס חיילי המילואים, שעדיין נקראים לשירות ממושך עקב ריבוי המשימות והמחסור בכוח אדם, סוגיה המחריפה על רקע המשך אי-הגיוס של צעירים חרדים, מגמה הנמשכת באישור הממשלה.
המצוקה התקציבית שבה נמצא משרד הביטחון מתבטאת בחוב חסר תקדים של כ-15 מיליארד שקל שהצטבר בחודשים האחרונים לחברות הביטחוניות המרכזיות, בהן התעשייה האווירית, רפאל ואלביט מערכות. גורמים ביטחוניים מזהירים כי צה"ל מתקרב לקצה גבול היכולת שלו לממן את פעילותו השוטפת, וכי ביטחון המדינה נשען כיום למעשה על "אשראי" שמעניקות התעשיות הביטחוניות. במשרד הביטחון מתריעים כי עיכוב נוסף באישור התקציב עלול להוביל לסטגנציה ולשיתוק בפעילות, כולל קושי בהזמנת פגזים וטילי יירוט חדשים, וזאת בעיצומה של מלחמה פעילה במספר גזרות.
מנגד, במשרד האוצר נמתחה ביקורת חריפה על אופן ניהול התקציב על ידי צה"ל ומשרד הביטחון מאז פרוץ המלחמה, בייחוד כלפי מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם. באוצר טענו כי התקציב מנוהל כ"חור שחור" ודרשו התייעלות דחופה, במיוחד לאחר שהתקציב כבר הוגדל ב-32 מיליארד שקל לאחר פרוץ מלחמת איראן השנייה. באוצר מתכננים לממן את התוספת הנוכחית באמצעות רזרבות תקציביות, מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב או להעלות את יעד הגירעון, אך מדגישים כי טרם נחתם הסכם סופי.
למרות ההתקדמות המסתמנת, במערכת הביטחון עדיין חוששים מכוונות האוצר. גורמים ביטחוניים הביעו חשש שמא מדובר בניסיון "להרדים" אותם, מתוך מטרה למסמס את ההחלטות הנדרשות. החשש נובע גם מלוח הזמנים הפוליטי הצפוף: בעוד כשלושה שבועות צפויה הכנסת להתפזר לקראת בחירות בסוף אוקטובר, והממשלה תהפוך לממשלת מעבר, מה שיקשה משמעותית על אישור העברת תקציבים כה גדולים. נסיונות תיווך קודמים מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו לא צלחו, וכעת הוטלה המשימה על ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל) החדש, שמואל בן עזרא.
העלויות הגבוהות של הלחימה, המוערכות ב-100 עד 130 מיליון שקל ליום לכל זירת פעילות, ממשיכות להכביד על תקציב המדינה. גם הסכם הפסקת האש שנחתם לאחרונה בין ישראל ללבנון, בלחץ אמריקאי, מעלה שאלות לגבי השפעתו על ההוצאה הביטחונית, שכן היערכות מחדש של הכוחות עשויה לגרור עלויות נוספות. במשרד האוצר חוששים כי למרות התוספת המתוכננת, ההתפתחויות בשטח והוצאות הלחימה המאמירות יובילו לדרישות תקציביות נוספות בעתיד, מה שמעיב על ההבנות המתגבשות.
