מפת השגת הדיור של ארצות הברית נראית כיום שונה לחלוטין מכפי שנראתה לפני עשור בלבד. מדינות רבות שמשכו אליהן תושבים חדשים בזכות מחירי בתים נמוכים יחסית, מדורגות כעת בין שוקי הנדל"ן היקרים והפחות נגישים במדינה ביחס להכנסה המקומית. נתונים עדכניים לשנת 2025, המצליבים את חציון מחירי הבתים המוצעים למכירה עם חציון ההכנסה של משקי הבית, חושפים תמונה מרתקת לגבי מספר שנות ההכנסה הנדרשות לרכישת בית ממוצע בכל מדינה. התוצאות ממחישות היכן מחירי הנדל"ן התנתקו בצורה הקיצונית ביותר מכוח הקנייה המקומי.
דוגמה בולטת ומוחשית לשינוי הדרמטי הזה היא מדינת מונטנה. כיום, רכישת בית ממוצע במונטנה דורשת 8.7 שנות הכנסה של משק בית, נתון שעוקף מדינות יקרות מסורתית כמו קליפורניה, ניו יורק ומסצ'וסטס. לפני עשור התוצאה הזו הייתה נשמעת דמיונית, שכן מונטנה נתפסה כאלטרנטיבה זולה ומשתלמת לשווקים היקרים של חופי ארצות הברית. הזינוק הזה ממחיש עד כמה השוק השתנה בעקבות בום ההגירה של עידן המגפה. בין השנים 2020 ל-2025 צמחה אוכלוסיית המדינה ב-5.9%, נתון שתדלק ביקושי ענק בשוק שסבל מהיצע דיור מוגבל מראש. גם איידהו השכנה חוותה טלטלה דומה, כאשר רשמה את הצמיחה השלישית בקצבה בהגירה נטו, וכיום היא מדורגת בעשירייה הפותחת של המדינות הפחות נגישות לרכישת דירה ביחס להכנסה.
המגמה הזו אינה עוצרת באזורים ההרריים וזולגת גם למדינות חגורת השמש. שווקים רבים באזורים אלו, שמשכו אליהם מיליוני אמריקאים שהיו צמאים לעלויות מחיה נמוכות, הפכו לנגישים הרבה פחות מכיוון שמחירי הבתים טיפסו בקצב מסחרר שהותיר את המשכורות המקומיות הרחק מאחור. בטקסס, למשל, משק בית המרוויח את ההכנסה החציונית כבר אינו יכול להרשות לעצמו לרכוש בית במחיר החציוני, שעומד על 364,700 דולר. עם זאת, ישנה נקודת אור בצד ההיצע, שכן טקסס ופלורידה מובילות את תנופת הבנייה הלאומית ומחזיקות יחד ב-27% מסך היתרי הבנייה בארצות הברית לשנת 2025. נתונים אלו מדגישים את המהירות שבה נשחקה הנגישות לדיור במדינות הצומחות ביותר. גם אם השווקים הללו עדיין זולים יותר מקליפורניה או ניו יורק, מחירי הבתים שם עלו הרבה יותר מהר ממה שרוכשים רבים ציפו.
בעוד שהחלום על בית פרטי מתרחק בחלקים נרחבים מארצות הברית, אזור המערב התיכון מסתמן כמבצר האחרון של שפיות נדל"נית. איווה מדורגת כמדינה הנגישה ביותר באמריקה, ודורשת רק 3.7 שנות הכנסה של משק בית כדי לרכוש בית ממוצע, שמחירו עמד על כ-283,000 דולר בשנת 2025. גם מדינות סמוכות כמו אוהיו, אינדיאנה, אילינוי וקנזס שומרות על נגישות גבוהה, עם מחירי בתים חציוניים שנעים סביב או מתחת ל-300,000 דולר. בכל אחת מהמדינות הללו, היחס בין מחיר הבית להכנסה נותר קרוב למציאות שחווה רוכש הבתים האמריקאי הממוצע אי שם בשנת 2000.
דור אחד לאחור, אמריקאים יכלו למצוא דיור בר השגה פשוט על ידי מעבר הרחק מערי החוף היקרות. כיום, אותם יעדי הגירה פופולריים הפכו למקומות שבהם הכי קשה לקנות בית ביחס למה שהתושבים מרוויחים בפועל. מפת הדיור האמריקאית שורטטה מחדש, והיא מציגה נוף נדל"ני שבו הנגישות הכלכלית הולכת ומתרכזת בקומץ מדינות במערב התיכון, בעוד שמרבית אזורי הצמיחה של המדינה הפכו ליקרים וקשים להשגה עבור משק הבית המקומי הממוצע.
