המצור הכפול על מצר הורמוז, שנמשך כבר למעלה משלושה שבועות ומונהג במקביל על ידי ארצות הברית ואיראן, ממשיך לטלטל את הכלכלה העולמית למרות הפסקת האש הרשמית שמנעה תקיפות קרקעיות נוספות. שני הצדדים ממשיכים להפעיל כוח ולאיים באלימות, מה שמוביל להחמרת הנזקים הכלכליים. השאלה המרכזית שעולה כעת היא מי באמת מרוויח מהקיפאון הזה. במבט ראשון, נראה כי חסימת מעבר הנפט וסחורות חיוניות אחרות דרך המצר פוגעת משמעותית בארצות הברית ובבנות בריתה. שוק האנרגיה מגיב בהתאם, כאשר מחירי נפט הברנט לסוף השנה הנוכחית ולשנת 2027 הגיעו לשיאים חדשים בשל ההבנה שלוקח זמן למאגרי הנפט להתרוקן ולהשפעות המחסור להיות מורגשות במלואן. ארצות הברית מצידה מנסה להתמודד עם המצב באמצעות תוכנית חדשה לסיוע במעבר ספינות, מתוך הבנה ברורה שהמצב הנוכחי אינו בר-קיימא לטווח הארוך.
עם זאת, התנהגות השווקים הפיננסיים מצביעה על תמונה מפתיעה ושונה לחלוטין, כאילו המלחמה כבר הסתיימה. יתרון פסיכולוגי וכלכלי זה משחק לטובתה של ארצות הברית באופן מובהק. מומחים, כמו רובין ברוקס ממכון ברוקינגס, טוענים כי אסטרטגיית המצור האמריקאית אכן עובדת ומפעילה לחץ משולש על איראן דרך חניקת הייצוא שלה, מיצוי יכולות האחסון שלה ובריחת הון מואצת. בעוד שהשפעות חרם הייצוא והאחסון דורשות זמן כדי להבשיל, נראה כי בריחת ההון מאיראן כבר בעיצומה. במקביל, השווקים הפיננסיים יוצרים מציאות חלופית שמנטרלת את הנשק המרכזי של איראן, שהוא יצירת נזק כלכלי עולמי דרך פגיעה בשרשראות האספקה. מדדי המניות בארצות הברית שוברים שיאים והתנודתיות נותרת נמוכה, מצב שמתאפשר בין השאר בזכות התעוררות מחודשת של השקעות בתחום הבינה המלאכותית, לצד אמונה גוברת כי חולשתה של איראן תאלץ אותה להגיע לפשרה מבלי שארצות הברית תצטרך להפעיל כוחות רגליים. הנתונים הכלכליים החיוביים ודוחות הרווח של החברות האמריקאיות רק מחזקים את התחושה שאמריקה יכולה לעמוד בלחץ ואף להרוויח ממנו.
בניגוד לאופטימיות האמריקאית, אירופה סופגת את מירב הנזק. התלות ההיסטורית של היבשת במצר הורמוז גורמת למכירות חיסול של מניות אירופאיות ולתנודתיות גבוהה בהרבה לעומת השוק האמריקאי. המשבר מעמיק אף יותר נוכח החלטתה של ארצות הברית להטיל מכסים חדשים על מכוניות אירופאיות ולצמצם את הכוחות האמריקאיים המוצבים בגרמניה. הצעדים הללו נתפסים על ידי רבים כפגיעה בבעלת ברית בזמן משבר, אך מנקודת מבט אסטרטגית קרה, נראה כי לעיתים קל יותר להפיק רווחים כלכליים על חשבון בעלות ברית ותיקות מאשר מול אויב שנמצא בכוננות מתמדת. אף על פי כן, הפגיעה הכלכלית באירופה עלולה להתברר בעתיד כנקודת תורפה עבור ארצות הברית, שכן אירופה ענייה וחלשה יותר תקנה פחות סחורות אמריקאיות ותייצר אתגרים גיאופוליטיים חדשים. לעת עתה, נראה שהממשל האמריקאי והשווקים מקבלים את הנזק הזה כהכרחי ונסבל.
בתוך ארצות הברית עצמה, המציאות הכלכלית מורכבת ומפוצלת. לאחר תקופת המגפה ומאבקו של הבנק המרכזי באינפלציה, הכלכלה האמריקאית הצליחה לחמוק ממיתון מסורתי, הרבה בזכות הוצאות עתק של חברות הטכנולוגיה הגדולות על פיתוחי בינה מלאכותית. עם זאת, התמונה העגומה מתבהרת כשבוחנים את השכבות החלשות באוכלוסייה שחווות מיתון של ממש. משבר יוקר המחיה, שתרם לחזרתו של הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן, ממשיך להעיק על האזרח הקטן. מדיניות המכסים האגרסיבית של טראמפ והמערכה הצבאית מול איראן מאיימות להצית מחדש את האינפלציה, כאשר מחירי הדלק כבר חצו את רף הארבעה דולרים לגלון. העלייה בביקוש למוצרי צריכה בסיסיים והשפל החדש במדד אמון הצרכנים ממחישים את הלחץ הכלכלי הגובר על משקי הבית.
הפערים הכלכליים הללו יוצרים כלכלה בצורת האות קיי (K-shaped economy) המאופיינת בפיצול עמוק. עבור השכבות המבוססות בחלקה העליון של הכלכלה, ההכנסה נשענת על הון, השקעות ותחושת עושר כללית, מה שמאפשר להן להמשיך לצרוך ולתמוך בעליית מניות הצריכה. מנגד, השכבות החלשות בחלקה התחתון תלויות במשכורות בלבד, וכוח הקנייה שלהן הולך ונשחק. נתונים של שלוחת הבנק המרכזי בניו יורק מצביעים על כך שצמיחת ההוצאות הקמעונאיות נשענת כמעט כולה על משקי בית חזקים המרוויחים מעל מאה ועשרים וחמישה אלף דולר בשנה. ההישענות על פלח אוכלוסייה יחיד מייצרת שבריריות כלכלית משמעותית. הדחיפה הזמנית להכנסות שהגיעה מהחזרי המס הולכת ומתפוגגת כעת, ומשאירה את האזרחים ברמות ההכנסה הנמוכות חשופים לחלוטין מול הזינוק במחירי האנרגיה. כלכלנים מעריכים כי העלייה במחירי הדלק מתורגמת לירידה של כאחוז אחד בהכנסה הריאלית הפנויה ברבעון השני של השנה. במקביל, שיעור החיסכון האישי צנח לרמות נמוכות במיוחד של פחות מארבעה אחוזים, כך שליכולת הספיגה של הציבור הרחב יש גבולות ברורים.
התקווה שהכלכלה הרחבה תוכל לצלוח את משבר האנרגיה נשענת על ההנחה שמחירי הנפט לא ימשיכו לטפס באופן דרמטי. עם זאת, אנליסטים בבנקים הגדולים מציינים שמחירי הדלק הגבוהים כבר מחקו כמעט מחצית מהתוספת שנוצרה מהחזרי המס לאזרחים. העלייה הזו מהווה מעין "מס דלק" שמוערך בחצי אחוז מהתוצר המקומי הגולמי, נטל שמקזז למעשה את התועלת הכלכלית הנובעת מהשקעות הענק בטכנולוגיה ומתמריצים כלכליים אחרים. אם זעזוע המחירים יתגלה כממושך יותר ממה שחוזים השווקים כיום, הצמיחה בהכנסה הפנויה של האזרחים עלולה להפוך לשלילית והלחץ האינפלציוני יעבור גם לענפי השירותים והסחורות האחרים. לעת עתה, השקעות העתק של חברות הטכנולוגיה הגדולות ממשיכות למסך את הפערים ההולכים וגדלים בתוך החברה האמריקאית. ככל שהעימות הכלכלי והצבאי מול איראן מתארך ללא פתרון מדיני נראה לעין, כך מתגברות הבעיות הנסתרות מתחת לפני השטח. קריסתה האחרונה של חברת התעופה המוזלת ספיריט איירליינס, שהייתה תלויה לחלוטין בדלק זול ופנתה בעיקר ללקוחות מהצד החלש של הכלכלה, משמשת כתמרור אזהרה בוהק. היא מוכיחה שלמרות העוצמה הכלכלית המרשימה ויתרונותיה הגיאופוליטיים לעומת אירופה, ארצות הברית אולי מוגנת יותר מאחרות בזירה הגלובלית, אך היא בהחלט אינה חסינה בפני ההשלכות הפנימיות של המצור.
