למרות תנודתיות שלעיתים שולחת את המדדים המרכזיים לטריטוריה של תיקון, שנת 2026 מסתמנת כשנה פנומנלית נוספת עבור וול סטריט והמשקיעים. הדאו ג'ונס, ה-S&P 500 ומדד הנאסד"ק רשמו עליות נאות מאז תחילת השנה, כשהם מונעים משורה של זרזים משמעותיים. התפתחות הבינה המלאכותית, פריצות דרך בתחום המחשוב הקוונטי והיקפי שיא של רכישות עצמיות של מניות תמכו בראלי הנוכחי ודחפו את השווקים קדימה. יחד עם זאת, מעל החגיגה הזו מרחפים עננים כבדים. בעוד שהאינפלציה והמתיחות הגיאופוליטית, כמו המלחמה מול איראן, ממשיכות לכבוש את הכותרות, ייתכן שהסיכון הגדול ביותר לשוק המניות נעוץ דווקא בהערכות השווי החריגות שלו.

קביעת שווי של חברות ציבוריות או של השוק בכללותו היא משימה מורכבת שאין לה נוסחת קסם אחת, והסובייקטיביות הזו היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שקשה כל כך לחזות תנודות בטווח הקצר. מרבית המשקיעים נוטים להסתמך על מכפיל הרווח הקלאסי ככלי המועדף עליהם, אשר מחושב על ידי חלוקת מחיר המניה ברווח למניה ב-12 החודשים האחרונים. על אף שמדובר בכלי מצוין להערכת חברות בשלות, הוא סובל מחסרונות בולטים כשמדובר במניות צמיחה או בתקופות של מיתון, אז הרווח למניה עלול להפוך לשלילי.

כאן בדיוק נכנס לתמונה מדד מתקדם יותר הידוע כמכפיל שילר, או מכפיל רווח מותאם מחזוריות. כלי זה מבוסס על ממוצע הרווחים המותאמים לאינפלציה בעשור האחרון, כך ששנות מיתון בודדות אינן הופכות אותו לחסר תועלת. הוא נחשב למדד האידאלי לנטרול אמוציות וסובייקטיביות שעלולות לעוות ניתוחי שווי. אף על פי שהמדד הוצג לראשונה רק בשלהי שנות השמונים, מומחים לקחו את הנתונים אחורה עד לינואר 1871. לאורך 155 השנים הללו, הממוצע שלו עמד על רמה מתונה יחסית של 17.38. לאחרונה, המכפיל של מדד ה-S&P 500 זינק לרמה של 42.84, הנתון השני בגובהו מאז תחילת המדידות. הפעם היחידה בה ההיסטוריה רשמה נתון גבוה יותר הייתה בדצמבר 1999, חודשים ספורים לפני התפוצצות בועת הדוט-קום, אז המדד עמד על 44.19.

מבחינה היסטורית, קריאות של מעל 30 במדד שילר בישרו על ירידות משמעותיות בוול סטריט. למרות שהכלי הזה לא יודע לתזמן במדויק מתי המוזיקה תיפסק, כל קריאה שחצתה את הרף הזה לאורך ההיסטוריה לוותה בסופו של דבר בירידות של לפחות עשרים אחוזים באחד או יותר מהמדדים המובילים. משמעות הדבר היא שוול סטריט פשוט לא יודעת להכיל הערכות שווי פרימיום לאורך זמן ממושך. אפילו המקצוענים הגדולים בשוק לא יכולים להתעלם מהמרחק העצום של הערכות השווי הנוכחיות מהנורמה ההיסטורית. אנליסטים בכירים, כמו אלו של בנק אוף אמריקה, גורסים כי השוק יקר סטטיסטית ברוב המוחלט של המדדים המובילים, ומציינים שחלק ניכר מהאיתותים המקדימים לשוק דובי כבר הופעלו. ישנם אסטרטגים שכבר מזהירים כי הגיע הזמן לממש רווחים, שכן התקדים ההיסטורי בוול סטריט נותר בלתי מנוצח מאז המאה התשע-עשרה, וזה רק עניין של זמן עד שמרבית המשקיעים יפנימו את המציאות הזו.

הרעיון של ירידה חדה במדדים המרכזיים עלול לעורר חרדה אצל רובנו, שכן אף אחד לא אוהב לראות חיצים אדומים וחדים בתיק ההשקעות שלו. עם זאת, החדשות המפחידות הללו מגיעות גם עם קרן אור של תקווה, במיוחד עבור מי שניחן בסבלנות. כמה מההזדמנויות הגדולות ביותר בוול סטריט נוצרות דווקא בשיאן של תקופות פאניקה ואכזבה. תיקונים בשוק המניות, שווקים דוביים ואפילו התרסקויות הם אירועים נורמליים שלרוב מונעים מרגש. צעדים פיסקליים ומוניטריים לא יכולים למנוע לחלוטין את הנפילות האקראיות הללו, אבל נקודת המבט של המשקיע יכולה לשנות את התמונה כולה.

נתונים היסטוריים המנתחים תקופות מתגלגלות של עשרים שנה החל משנת 1900 מראים תמונה מעודדת להפליא. מתוך למעלה ממאה תקופות זמן שונות שנבדקו, כולן הניבו תשואה כוללת שנתית חיובית. המשמעות היא שאם משקיע רכש קרן מחקה של ה-S&P 500 בכל נקודת זמן שהיא במהלך המאה העשרים והחזיק בה במשך שני עשורים, הוא תמיד יצא ברווח. השוק צלח מיתונים, שפל כלכלי עמוק, מלחמות עולם ומגפות, ותמיד מצא את דרכו למעלה בטווח הארוך.

בנוסף לכך, ניתוחים הבוחנים את הפער בין שווקים דוביים לשווקים שוריים חושפים נתון מעניין נוסף. כשבוחנים את כל מחזורי השוק מאז תחילת השפל הגדול בספטמבר 1929, מגלים שתוחלת החיים של שוק דובי ממוצע עומדת על פחות משלושה מאות ימים, שהם קצת פחות מעשרה חודשים. לעומת זאת, שוק שורי ממוצע נמשך מעל לאלף ימים, פי שלושה וחצי מאורכו של השוק הדובי, כשרבים מהם נמשכו אף הרבה מעבר לכך. נתונים אלו מוכיחים כי למרות שההיסטוריה לא תמיד מספקת תחזית ורודה לטווח הקצר, היא ללא ספק בעלת הברית החזקה ביותר של משקיעים בעלי אופק תכנון ארוך טווח.