טכנולוגיית הבינה המלאכותית משנה את פני שוק העבודה הישראלי, אשר מאמץ אותה בקצב מהיר. מחקר משותף וראשון מסוגו של המכון הישראלי לדמוקרטיה ובנק ישראל, שנערך על ידי דוקטור אלה שחר וגלעד בארי, חושף תמונת מצב מרתקת על אופן שילוב הטכנולוגיה בקרב עובדים בישראל. הסקר הקיף כאלף ושלוש מאות עובדים ממגוון מגזרים, ומראה כי השימוש התדיר בכלים חכמים כבר מקיף את רוב העובדים במשק. הנתונים מצביעים על כך שחמישים ושבעה אחוזים מהעובדים משתמשים בבינה מלאכותית בעבודתם לפחות פעם בשבוע, נתון המציב את ישראל במקום מוביל בהשוואה למדינות נבחרות באירופה. הפוטנציאל להרחבת השימוש גדול אפילו יותר, שכן שבעים וחמישה אחוזים מהעובדים מדווחים כי הם נעזרים בטכנולוגיה מחוץ למסגרת העבודה. הפער הזה מראה כי עובדים רבים מחזיקים בידע בסיסי וברצון לאמץ את הכלים, אך ייתכן כי נדרשת הכוונה נוספת כדי לשלבם באופן מלא במשימותיהם המקצועיות.
למרות רמת האימוץ הגבוהה בממוצע, קיימים הבדלים ניכרים בתוך שוק העבודה הישראלי. הנתונים חושפים כי השימוש נפוץ במיוחד בקרב עובדים צעירים עד גיל ארבעים וחמש, בעלי השכלה אקדמית גבוהה וכאלו המועסקים בענף ההיי-טק. מנגד, קיימת רמת שימוש נמוכה יותר בקרב עובדים מהחברה החרדית והערבית, פער שנותר יציב גם לאחר שקלול מאפייני השכלה ותעסוקה. הפערים הללו יכולים לנבוע ממגוון סיבות, כגון נגישות לכלים מתקדמים או פערי כישורים דיגיטליים. בקרב אותם עובדים שאינם משתמשים בטכנולוגיה, החסם המרכזי שצוין הוא התחושה כי אין להם כלל צורך מקצועי בה. תפיסה זו נובעת בחלקה מחוסר מודעות לאפשרויות וליישומים המעשיים של המערכות החדשות בתוך תחומי העיסוק השונים.
הצלחת ההטמעה של כלים אלו תלויה במידה רבה גם בגיבוי של הסביבה הארגונית. המחקר מצביע על כך שבחמישים ותשעה אחוזים ממקומות העבודה המעסיקים מאפשרים את השימוש בבינה מלאכותית, וכמחציתם אף מעודדים זאת. למרות זאת, כארבעים אחוזים מהעובדים מדווחים כי בארגון שלהם אין מדיניות ברורה בנושא, או שהם פשוט אינם מודעים לה. החוסר במדיניות משתקף גם בכלים שבהם בוחרים להשתמש, כאשר שבעים וחמישה אחוזים מהמשתמשים מסתמכים בעיקר על גרסאות חינמיות. כלים אלו לרוב מדויקים פחות ומאובטחים פחות ממקביליהם המקצועיים. בהקשר זה, אין זה מפתיע שהחשש המרכזי ביותר שמביעים העובדים עצמם הוא מטעויות שעלולות ליפול בתוצרים של המערכות, דבר שמדגיש את החשיבות של בקרה ופיקוח אנושי.
ההשפעה הישירה של הטכנולוגיה על העבודה השוטפת נתפסת כחיובית מאוד בעיני המשתמשים. כשליש מהעובדים המסתייעים בה מדווחים על שיפור משמעותי בביצועים שלהם. הם מייחסים זאת בעיקר לחיסכון ניכר בזמן עבודה ולשדרוג כולל של איכות התוצרים. בנוסף, אל מול החששות הנפוצים בתקשורת סביב עתיד התעסוקה, עולה כי רק חמישה עשר אחוזים מהעובדים חוששים לאבד את מקום עבודתם בשנתיים עד שלוש השנים הקרובות בעקבות כניסת הבינה המלאכותית. העובדים מבינים שעליהם להתפתח יחד עם הטכנולוגיה, ושמונים ושניים אחוזים מהם הביעו רצון ללמוד ולשפר את מיומנותם, תוך העדפה לקבל את ההכשרה הרלוונטית ישירות ממקום העבודה.
האתגר המרכזי הניצב כעת בפני שוק העבודה הישראלי הוא המעבר משימוש נרחב וכללי לשימוש איכותי, בטוח ומקצועי. הממצאים משקפים מציאות שבה הטכנולוגיה כבר נוכחת בשטח, אך רמת ההטמעה הארגונית שלה עדיין דורשת הבשלה. על מנת למנף את היתרונות ולהעלות את הפריון, ישנה חשיבות אסטרטגית ביצירת מדיניות ברורה בתוך הארגונים. מהלך זה חייב לכלול עידוד אימוץ של כלים מותאמים, לצד הנגשת הכשרות מקצועיות לאורך החיים התעסוקתיים. השקעה בצמצום הפערים הדיגיטליים, בדגש על האוכלוסיות ששיעורי השימוש בהן נמוכים יותר, תבטיח לשמר את היתרון היחסי של ישראל כמעצמה טכנולוגית מובילה.
