הדולר ממשיך לאבד גובה מול השקל ונסחר ברמות שפל היסטוריות של מתחת ל-2.8 שקלים, מגמה שמשתקפת גם בהיחלשות האירו לסביבת 3.26 שקלים. השקל החזק, שבעבר נתפס כסמל ליציבות המשק הישראלי, הפך ברמות אלו למשקולת כבדה על צווארה של התעשייה המקומית ועל מגזר ההייטק. חברות יצוא רבות מוצאות את עצמן במלכוד אכזרי, כאשר ההכנסות הדולריות שלהן נשחקות משמעותית בעת ההמרה לשקלים, בעוד שההוצאות התפעוליות ועלויות השכר המקומיות נותרות גבוהות. מצב זה שוחק את הרווחיות ומגביר את הלחץ על משרד האוצר ועל בנק ישראל להתערב, במיוחד לאחר שהורדת הריבית המתונה לרמה של 3.75% בקושי הורגשה בשוק המט"ח.
הכוח המרכזי שדוחף את השקל מעלה אינו נובע מסיבות גיאופוליטיות ישירות, אלא ממכניקה פיננסית טהורה של הגופים המוסדיים בישראל. קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח מנהלות מדיניות של גידור חשיפה למטבע זר, העומדת לרוב על סביבות 20%. כאשר שוקי המניות בארצות הברית מזנקים, כפי שקרה לאחרונה עם עליות דו-ספרתיות במדדי ה-S&P 500 והנאסד"ק על רקע אופטימיות גוברת סביב תחום הבינה המלאכותית ויצרניות השבבים, שווי הנכסים הדולריים של המוסדיים טס למעלה. כדי לשמור על יעד החשיפה המקורי ולא לחרוג ממנו, הגופים הללו נאלצים למכור דולרים בהיקפי ענק, לעיתים של מיליארדי דולרים על כל אחוז של עלייה בוול סטריט. שטף הדולרים הזה מציף את השוק המקומי ולוחץ את שער החליפין כלפי מטה.
המגמה הזו עשויה להתהפך במידה והשוק האמריקאי ייכנס לתיקון חד. האצת אינפלציה בארצות הברית או החלטה של הפדרל ריזרב להעלות את הריבית בניגוד לציפיות, עלולות להוביל לירידות שערים חדות. במצב כזה, המוסדיים ייאלצו לקנות דולרים בחזרה כדי להגדיל את החשיפה, מה שיוביל לפיחות מהיר של השקל, גם אם המחיר יהיה עלייה בלחצים האינפלציוניים בישראל. במקביל לתנודות הפיננסיות, השוק העולמי עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות הגיאופוליטיות. הדיווחים על מגעים להפסקת אש של 60 יום בין ארצות הברית לאיראן, למרות חוסר הוודאות והיעדר אישור סופי מהנשיא דונלד טראמפ, מזרימים אופטימיות מסוימת לשווקים הגלובליים, אך התקריות מול ספינות אמריקאיות במצר הורמוז מזכירות עד כמה המצב נותר נפיץ.
בזירה המקומית, פרמיית הסיכון של ישראל משחקת תפקיד חשוב. מאז השיאים של אוקטובר 2024, מדד ביטוח סיכוני האשראי של ישראל צנח משמעותית, מה שמעיד על אמון מחודש של המשקיעים. כדי שפרמיית הסיכון תעלה שוב ותחליש את השקל, יידרש תרחיש קיצון ביטחוני ממשי שיזעזע את תפיסת היציבות של המשק, ולא רק מתיחות נקודתית נוספת.
בהיעדר זעזועים חיצונים, העיניים נשואות לקובעי המדיניות. בנק ישראל יכול תיאורטית לנקוט בהתערבות אגרסיבית, כמו רכישת מט"ח מאסיבית או הורדת ריבית חדה יותר. אולם, בניגוד להתערבות של שנת 2021 שבה נרכשו עשרות מיליארדי דולרים, תיק הנכסים של המוסדיים כיום הוא כפול בגודלו, וספק אם רכישות בסדר גודל דומה ישפיעו באותה מידה מול כוחות השוק, במיוחד כשיתרות המט"ח של הבנק כבר אדירות. במקביל, משרד האוצר נמנע עד כה מניצול ההזדמנות לגידור חוב המט"ח של המדינה בשערים הנמוכים הללו, מחשש ליצירת תנודתיות בשוק ולפגיעה בתדמיתו. רעיונות יצירתיים שעולים בשוק מציעים מנגנון שבו בנק ישראל ירכוש דולרים ישירות מהמוסדיים ויעבירם לאוצר לסגירת חובות הרחק מהעין הציבורית, אך מהלך כזה דורש תיאום לאומי נרחב. ללא פעולה ממשלתית החלטית, המשק הישראלי עלול פשוט להמתין לכוחות השוק שיעשו את שלהם, במחיר של פגיעה תעסוקתית, סגירת קווי ייצור והאטה כלכלית שתכפה בסופו של דבר את פיחות המטבע.
