הגיאופוליטיקה של המזרח התיכון מקבלת תפנית כלכלית מטרידה שעשויה לשנות את כללי המשחק בסחר הימי העולמי. שגריר איראן בצרפת, מוחמד אמין-נז'אד, חשף לאחרונה בראיון לסוכנות בלומברג כי טהראן מנהלת דיונים מתקדמים עם שכנתה עומאן לגיבוש מערכת מכס קבועה על תנועת אוניות במיצר הורמוז. המערכת המוצעת תחייב כל אוניית סוחר או מכלית נפט המשתמשת בנתיב האסטרטגי לשלם אגרת מעבר, שתוגדר כזכות בעלות. מטרת התשלום, על פי ההסבר האיראני, היא לכסות את העלויות התפעוליות והביטחוניות הכרוכות בניהול הניווט, הבטחת הביטחון הימי ומניעת זיהום סביבתי באזור. המסר האיראני קובע כי המדינות והתאגידים שגוזרים קופון שמן ונהנים מהתגמולים הכלכליים של התנועה הימית באזור צריכים להכניס את היד לכיס ולשאת בנטל ההוצאות.

השגריר האיראני טרח להדגיש כי נכון להיום לא קיימת מערכת גבייה או מכס מוסדרת במיצר, והציג את המהלך כצעד מתבקש של ריבונות. לתפיסתה של טהראן, מיצר הורמוז נמצא בתוך המים הטריטוריאליים שלה, ומתוקף היותה המדינה בעלת קו החוף הארוך ביותר במפרץ הפרסי ובים עומאן, מוטלת עליה האחריות הבלעדית לביטחון האזורי. הנימוק המשפטי שאיראן נשענת עליו מעורר מחלוקת בינלאומית עמוקה. אמין-נז'אד הזכיר כי איראן אינה חתומה על אמנת מונטגו ביי משנת 1982, הידועה גם כאמנת חוק הים של האו"ם, אשר מסדירה את חופש השיט ומעבר חופשי במצרי ים בינלאומיים. עובדה זו מעניקה לה, לטענתה, גמישות רבה יותר בהטלת מגבלות ודרישות תשלום, אף שמרבית הקהילה הבינלאומית רואה במיצר נתיב סחר בינלאומי פתוח שאינו כפוף לגבייה חד-צדדית. עם זאת, השגריר הבטיח כי העלויות שיושתו על הספינות יהיו ברורות, שקופות, סבירות והגיוניות, וכי ההצעה עולה בקנה אחד עם מחויבויותיה הבינלאומיות של ארצו.

כדי להבין את גודל הדרמה, יש לזכור שמיצר הורמוז אינו עוד נתיב ימי רגיל, אלא עורק האנרגיה הראשי של הכלכלה הגלובלית. דרך צוואר הבקבוק הצר הזה, המפריד בין איראן לחצי האי ערב, עוברת כמות אדירה של נפט גולמי, תזקיקים וגז טבעי נוזלי המהווים נתח דרמטי מהצריכה העולמית. כל ניסיון להטיל מס או להגביל את התנועה במיצר עלול להוביל לזינוק מיידי במחירי האנרגיה ולייצר אפקט דומינו של אינפלציה בכלכלות המערב ובמדינות אסיה התלויות בייבוא. המהלך האיראני מגיע בתזמון רגיש במיוחד, כאשר עולם הספנות עדיין מלקק את הפצעים ממשבר הים האדום ומתקפות החות'ים באזור מיצר באב אל-מנדב. פעולות אלו כבר אילצו חברות ספנות רבות להסיט מסלולים למסעות ארוכים ויקרים יותר סביב יבשת אפריקה, והקפיצו את מחירי ההובלה הימית והביטוח.

השפעת המתיחות הביטחונית במזרח התיכון ניכרת היטב בשטח. נציגות איראן מודה בגלוי כי התנועה הימית במיצר הורמוז רשמה לאחרונה ירידה משמעותית בעקבות הפעילות הצבאית הגוברת באזור. בעלי אוניות וחברות ספנות רבות החליטו להשהות את פעילותן או לצמצם אותה בנתיב זה, בעיקר בשל הזינוק התלול בעלויות הביטוח הימי שמייקר את המסע והופך אותו במקרים מסוימים ללא כדאי. למרות הירידה בנפח התנועה, זרימת הסחורות דרך המיצר לא פסקה לחלוטין, והצורך העולמי בנפט המפרץ מבטיח שהנתיב יישאר פעיל. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא כיצד תגיב עומאן, השותפה הגיאוגרפית מצידו השני של המיצר, ליוזמה האיראנית. נכון לעכשיו, ממשלת עומאן שומרת על שתיקה וטרם הגיבה פומבית להצעה לכינון מערכת המכס המשותפת. עומאן ידועה היסטורית כמדינה מתווכת השומרת על מדיניות חוץ ניטרלית ופרגמטית, והצטרפות שלה למהלך גבייה כזה תהווה שינוי דרמטי ביחסי הכוחות באזור ותציב אתגר מורכב בפני הקהילה הבינלאומית שמבקשת לשמור על חופש השיט.