בתחילת שנת 2026, שוק ההון והמשקיעים ברחבי העולם היו משוכנעים שהכלכלה האמריקאית צועדת בבטחה לקראת סביבה של ריביות הולכות ויורדות. התחזיות הרווחות בוול סטריט הצביעו על תרחיש אופטימי שלפיו עד סוף השנה הנוכחית, הבנק המרכזי של ארצות הברית יפחית את הריבית באופן עקבי ומשמעותי עד לרמה של 3.00% בלבד. הציפייה הזו תדלקה את שוקי המניות ונסכה תקווה בקרב חברות וצרכנים שהמתינו להוזלה המיוחלת בעלויות המימון וההלוואות. אלא שבשבועות האחרונים המציאות טפחה על פני השווקים, הסנטימנט התהפך לחלוטין, ורוח האופטימיות התחלפה בהתפכחות כואבת. הצפי לסדרת הפחתות ריבית התבטל כמעט לגמרי, וכעת ההערכות המעודכנות מצביעות על תרחיש הפוך שבו הריבית בארצות הברית לא רק שלא תרד, אלא אף עשויה לעלות ב-0.25% ולהתייצב על רמה של 4.00% בסוף השנה.

שינוי הכיוון הדרמטי הזה בתחזיות המוניטריות אינו נשאר רק בגדר תיאוריה כלכלית, והוא מכה גלים בעוצמה בשוק איגרות החוב הממשלתיות. המשקיעים מבינים כעת כי הכסף הגלובלי צפוי להישאר יקר לתקופה ממושכת בהרבה ממה שהעריכו תחילה, ולכן הם דורשים פיצוי גבוה יותר על הסיכון שבהשקעתם. כתוצאה ישירה מכך, תשואת איגרת החוב הממשלתית של ארצות הברית לטווח ארוך של 30 שנה ממשיכה לטפס בעקביות, וחוצה כעת את הרף הפסיכולוגי של 5.17%. מדובר באירוע פיננסי חריג, שכן השווקים לא ראו רמות תשואה גבוהות שכאלה מאז שנת 2007, טרום המשבר הפיננסי העולמי. הזינוק בתשואות אלו מייקר באופן רוחבי את עלויות הגיוס של הממשל האמריקאי, מקפיץ את ריביות המשכנתאות, ומכביד משמעותית על הערכות השווי של חברות טכנולוגיה וצמיחה.

הסיבה המרכזית לטלטלה הכלכלית הזו ולשינוי החד במסלול הריבית נעוצה הרחק מחדרי המסחר של ניו יורק, במוקד הרותח של המזרח התיכון. המלחמה והמתיחות הגיאופוליטית המחריפה מול איראן יצרו זעזוע עמוק ומתמשך בשוק האנרגיה הגלובלי. מחירי הנפט, המהווים את הדלק הבסיסי של הכלכלה העולמית, רשמו זינוק אגרסיבי במהלך חילופי המהלומות ונותרו ברמות גבוהות מאוד עד עצם היום הזה. הגורם הקריטי שמקבע את מחירי האנרגיה ברף העליון הוא סגירתם של מצרי הורמוז, נתיב שיט אסטרטגי וצר שדרכו עוברת כמות אדירה מתצרוכת הנפט העולמית היומית. כאשר מחיר חבית נפט מזנק, ההשפעה הכלכלית מחלחלת במהירות לכל שרשרת האספקה. היא מייקרת את עלויות הייצור של המפעלים, את מחירי התובלה הימית והאווירית, ובסופו של דבר את המוצרים על מדפי החנויות. במילים פשוטות, משבר הנפט מתדלק מחדש את האינפלציה שאותה ניסה הבנק המרכזי לרסן, ומונע ממנו להוריד את הריבית מחשש שהורדה כזו תצית גל נוסף של עליות מחירים.

גלי ההדף של המשבר הגלובלי מגיעים באופן טבעי גם לכלכלה הישראלית, המתמודדת בעצמה עם אתגרים חסרי תקדים. כלכלני ישראל ופעילי שוק ההון נושאים כעת את עיניהם אל עבר יום שני הקרוב, ה-25 במאי, המועד שבו יפרסם בנק ישראל את החלטת הריבית הבאה שלו. לקראת ההחלטה הגורלית, הדעות בקרב המומחים חלוקות באופן ניכר. מחנה אחד מעריך כי בנק ישראל יבחר להפחית את הריבית ב-0.25% בניסיון להקל על נטל האשראי הכבד המעיב על משקי הבית והעסקים המקומיים, אשר כורעים תחת עול המלחמה וההאטה הכלכלית. מנגד, המחנה השני סבור כי נגיד הבנק יעדיף לאמץ גישה שמרנית וזהירה יותר, וישאיר את הריבית על כנה נוכח חוסר הוודאות האינפלציוני והיחלשותו האפשרית של המטבע המקומי.

הכיוון הסופי שאליו יפנה בנק ישראל תלוי באופן הדוק ורגיש בהתפתחויות הגיאופוליטיות המיידיות. כל הערכה הנוגעת להמשך המלחמה מול איראן או לחלופין לאפשרות של הגעה להסכם מדיני, משפיעה ישירות על פרמיית הסיכון של המשק הישראלי ועל הציפיות לאינפלציה המקומית. למרות הערפל הכבד שאופף את הטווח הקצר, התבוננות קדימה על התמחור בשוק ההון מגלה תמונה מעניינת לגבי המשך שנת 2026. נכון להיום, השוק בישראל עדיין מגלם ציפייה לשתי הפחתות ריבית מצטברות עד לסוף השנה הנוכחית. מהלך כזה, אם אכן יתממש, צפוי להוריד את ריבית הבסיס בישראל מרמתה הנוכחית העומדת על 4.00% לרמה נמוכה ונוחה יותר של 3.50%. עם זאת, כפי שהוכיח היטב השוק האמריקאי בחודשים האחרונים, סנטימנט יכול להשתנות באבחה אחת, וכל זעזוע נוסף במחירי האנרגיה או במפת האיומים האזורית עלול לטרוף שוב את הקלפים ולשנות את מסלול הריבית גם בישראל.