המשק הישראלי מפגין חוסן מרשים, אך גם לחוסן הזה יש גבולות גזרה ברורים, והם עוברים דרך המספרים המדאיגים שמציג בנק ישראל. בנאום שנשא נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, בכנס מכון אהרן באוניברסיטת רייכמן, הוא שרטט תמונת מצב כלכלית מורכבת שבה ההישגים התפעוליים של המשק עומדים למבחן מול הוצאות ביטחוניות חסרות תקדים. לדבריו, עלויות המלחמה כבר הגיעו לסכום דמיוני כמעט של 405 מיליארד שקל – נתון שמהווה למעלה מ-17% מהתוצר הלאומי. אם עד לאחרונה ניתן היה להצביע על תוכניות תקציביות שמראות אופק של ירידה ביחס החוב לתוצר, הרי שהיום המציאות השתנתה. הנגיד התריע כי יחס החוב-תוצר, שעמד בסוף שנת 2025 על 68.6%, נמצא כעת במסלול עלייה מסוכן שעלול להגיע ל-81% עד שנת 2035, ואף ל-83% במידה והסיוע האמריקאי ייפסק.

הסיבה המרכזית למסלול העלייה הזה נעוצה במה שהנגיד מכנה "טרילמה פיסקלית" – מלכוד משולש שבו ניצבת הממשלה. מצד אחד, הוצאות הביטחון נמצאות במגמת עלייה ודרישות המערכת רק הולכות וגדלות. מצד שני, ישראל מתאפיינת בהוצאות אזרחיות נמוכות יחסית למדינות המפותחות, מה שהופך כל ניסיון לקיצוץ נוסף בחינוך, בבריאות או בתשתיות לכמעט בלתי אפשרי מבלי לפגוע אנושות באיכות החיים ובפוטנציאל הצמיחה. ירון ציין בציניות כי אם היו לישראל מערכות חינוך ותחבורה ברמה של פינלנד או לונדון, אולי היה מרחב תמרון לקיצוצים, אך במצב הנוכחי המרחב הזה פשוט אינו קיים. הצלע השלישית של המלכוד היא הקושי הפוליטי והכלכלי בהעלאת מסים, במיוחד לאור העובדה שבוטלו העלאות המס שתוכננו לשנת 2026 ובמקומן בוצעו צעדים של הורדות מסים כמו ריווח מדרגות המס והעלאת פטור המע"מ.

כדי להתמודד עם המלכוד הזה, בנק ישראל מציע פתרון שנוגע בשורשי המבנה החברתי-כלכלי של ישראל: הרחבת מעגל משלמי המסים. הנגיד הדגיש כי נטל המס בישראל מוטל על כתפיים צרות מדי, כאשר רמת המיסוי בעשירונים הבינוניים (3 עד 8) נמוכה יחסית. במקום להכביד את הנטל על אלו שכבר משלמים, ירון קורא לצרף "קרונות נוספים" לקטר ההייטק הישראלי. המיקוד המרכזי שלו הוא שילוב גברים חרדים בשוק העבודה. הנתונים מראים כי גיוס ושילוב של 7,500 חרדים בלבד יכולים לחסוך למשק כ-10 מיליארד שקל בשנה, לא רק דרך חיסכון ישיר בעלויות הביטחון אלא גם דרך הגדלת הפריון והכנסות המדינה ממסים. יתרה מכך, הנגיד הצביע על בעיה חמורה של מילואימניקים המתקשים לחזור לשוק העבודה, מה שיוצר פגיעה כלכלית ארוכת טווח שהייתה נמנעת לו כוח האדם הסדיר היה רחב ומגוון יותר.

בצד האופטימי יותר, המשק הישראלי הצליח לשמור על יציבות יחסית בהשוואה למלחמות בהיקף דומה שנחקרו בעבר בעולם. יחד עם זאת, המחיר הכלכלי ברור: התוצר הישראלי נמוך בכ-3.5% מהפוטנציאל שלו אלמלא המלחמה, ובמצטבר מדובר בהפסד תוצר של כ-8%. המחסום העיקרי לצמיחה כיום אינו מחסור בחומרי גלם או קשיי אשראי, אלא מחסור חריף בידיים עובדות, מה שמחזיר את הדיון שוב ושוב לצורך בשילוב אוכלוסיות ובשיפור מיומנויות העובדים.

מהפכת הבינה המלאכותית (AI) מוסיפה רובד נוסף של אי-ודאות למשוואה הכלכלית. הנגיד ציין כי בעוד שהטכנולוגיה עשויה להוביל לירידת מחירים עקב התייעלות בייצור, השקעות העתק בתחום עלולות דווקא להצית ביקושים ולתדלק את האינפלציה בטווח הקצר. בישראל, האימוץ של טכנולוגיות AI הוא מהיר במיוחד, אך הוא נושא עמו סיכונים חברתיים. ירון התריע כי נשים חרדיות המועסקות בתחומי הטכנולוגיה נמצאות בסיכון גבוה להחלפה על ידי כלים אוטומטיים, שכן תחומי העיסוק שלהן נחשבים לפגיעים יותר לשינויים אלו. הנתונים הללו מחייבים את הממשלה לא רק לדאוג לתקציב הביטחון, אלא גם להשקיע בהכשרות מקצועיות שיבטיחו כי כוח העבודה הישראלי יישאר רלוונטי ותחרותי בעידן הדיגיטלי החדש.

המשק הישראלי נמצא כעת בנקודת הכרעה. הציפיות לשנת 2026 הן צנועות – בעיקר שהתקציב הקיים לא ייפרץ שוב ושממשלת ישראל תתחיל ליישם צעדים אמיצים לשינוי המבנה הפיסקלי. השמירה על יחס חוב-תוצר ברמה בת-קיימא היא לא רק עניין של מספרים בדוחות של סוכנויות הדירוג, אלא הבסיס ליכולת של המדינה להתמודד עם משברים עתידיים ולשמור על רווחת אזרחיה. הדרך לשם עוברת דרך החלטות קשות בנושאי מיסוי, שילוב אוכלוסיות וניהול מושכל של הוצאות הביטחון אל מול הצרכים האזרחיים הגוברים. היכולת של המנהיגות הכלכלית והפוליטית לעמוד באתגרים אלו תקבע האם ישראל תמשיך להפגין חוסן יוצא דופן, או שמא תתקשה להיחלץ מהנטל הכלכלי הכבד שהותירה המערכה הנוכחית.