יותר משלושה שבועות חלפו מאז נכנסה לתוקפה הפסקת האש מול איראן, אך נדמה כי עבור המגזר העסקי בישראל, המלחמה האמיתית על השרידות הכלכלית רק החלה. למרות הציפייה הציבורית להזרמה מהירה של סיוע, מתווה הפיצויים לעסקים שוב נדחה, והפעם על רקע התנגשות חזיתית ויוצאת דופן בין ועדת הכספים של הכנסת לבין משרד האוצר. הסיבה המרכזית לעיכוב הנוכחי היא סירובה הנחרץ של הוועדה לאשר את המתווה שגיבש האוצר, בטענה שהוא אינו מספק מענה הולם לנזקים המצטברים של הלחימה וכי הוא מבוסס על הנחות עבודה שאינן רלוונטיות למציאות הנוכחית בשטח.
המחלוקת המקצועית נובעת בראש ובראשונה מהחלטת האוצר להשתמש במודל הפיצויים של מבצע "עם כלביא" כבסיס למתווה הנוכחי. בעוד שמבצע "עם כלביא" ארך 12 ימים בלבד, המערכה האחרונה מול איראן נמשכה למעלה מחודש ימים והותירה אחריה משק חבול עם נזקים עמוקים בהרבה. חברי ועדת הכספים, יחד עם נציגי הארגונים הכלכליים, טוענים כי לא ניתן להחיל פתרון "פלסטר" שנועד למבצע קצר על אירוע בעל משמעויות אסטרטגיות וכלכליות רחבות כל כך. הפער בין התפיסות הוביל לכך שחבילת הפיצויים פוצלה לשני מתווים נפרדים, כאשר המתווה העוסק בעובדים כבר עבר בוועדת העבודה והרווחה, אך ספג ביקורת חריפה בשל קביעת תקופת זכאות לחל"ת של עשרה ימים לפחות.
הביקורת על מתווה החל"ת התמקדה בעובדה שבתחילת המלחמה הושבת המשק לחמישה ימים בעקבות הנחיות פיקוד העורף. עובדים רבים שחזרו לעבוד מיד לאחר מכן מצאו עצמם ללא זכאות לפיצוי, מצב שיצר חוסר שוויון מובהק מול עובדי המגזר הציבורי, שזכו לפיצוי מהיום הראשון. המגזר העסקי, בהובלת דובי אמיתי, לחץ לשינוי התנאים הללו, ובעקבות פגישה עם ראש הממשלה סוכם כי תקופת הזכאות תקוצר לחמישה ימים בלבד. צעד זה נועד להבטיח שמי שלא יכול היה להגיע לעבודתו בימי הלחימה הראשונים בשל המצב הביטחוני לא ייפגע בשכרו, ובכך למנוע מצב שבו המעסיקים או העובדים נושאים לבדם בנטל ההשבתה הכפויה.
מעבר לסוגיית החל"ת, ועדת הכספים דורשת שורה של שיפורים משמעותיים במתווה הסיוע הישיר לעסקים. אחת הדרישות המרכזיות היא העלאת שיעור השתתפות המדינה בשכר העובדים מ-75%, כפי שהציע האוצר, ל-90%. בוועדה מסבירים כי הגדלת הפיצוי הכרחית כדי לאפשר לעסקים לשמר את כוח האדם שלהם ולא להידרדר לסבבי פיטורים נוספים שיכבידו על המשק בטווח הארוך. בנוסף, חברי הוועדה מבקשים לשנות את שיטת החישוב של הירידה במחזורים. במקום ממוצע דו-חודשי של מרץ-אפריל, הדרישה היא לחישוב של חודש בחודשו. ההיגיון העומד מאחורי דרישה זו הוא שחודש אפריל, שבו החלה ההתאוששות, עלול "לבלוע" את הנזק הקטסטרופלי של חודש מרץ ולמנוע מעסקים רבים את הפיצוי המגיע להם על תקופת השיתוק המוחלט.
ענף התיירות והמלונאות, שנפגע בצורה הקשה ביותר, זוכה לתשומת לב מיוחדת בדיונים. הוועדה דורשת כי תקופת ההשוואה לצורך חישוב הפיצוי בענף זה תהיה ביחס לשנת 2023, טרם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". הדבר נובע מהבנה כי השפעות המלחמה האחרונה מצטברות על פני תקופה ארוכה של חוסר יציבות ביטחונית, והשוואה לשנה שעברה בלבד תהיה מעוותת ולא תשקף את הפגיעה הממשית ברווחיות. במקביל, הוועדה דורשת להכפיל את המקדם לפיצוי בגין הוצאות קבועות מ-1.5 ל-2, ולהעלות את תקרת הפיצוי לעסקים קטנים ב-15%, מתוך הכרה בכך שהם מהווים את החוליה החלשה והפגיעה ביותר בשרשרת הכלכלית.
התבצרות אגף התקציבים בעמדתו המקורית הובילה למצב חסר תקדים שבו ועדת הכספים הודיעה כי תנסח בעצמה הצעת חוק פרטית-ציבורית בשיתוף פעולה בין הקואליציה לאופוזיציה. מדובר במהלך פוליטי ומשפטי מורכב, שכן חקיקה עצמאית כזו עלולה להיתקל בקשיים תקציביים ומשפטיים מצד הממשלה. עם זאת, יו"ר הוועדה ח"כ חנוך מילביצקי הבהיר כי הדלת נשארת פתוחה למשא ומתן עם האוצר, אך הוועדה לא תהסס להתקדם לבד אם לא יימצא פתרון רציני שיענה על צורכי השטח. המתיחות בין הוועדה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיעה לשיא חדש, כאשר ברקע מרחפת גם שאלת הבחירות הקרבות והצורך של נבחרי הציבור להראות הישגים ממשיים לבוחריהם.
בזמן שהדיונים הפוליטיים נמשכים, בעלי העסקים נאלצים להתמודד עם מציאות תזרימית חונקת. הצורך בחקיקה חדשה, בניגוד לאישור תקנות קיימות, צפוי לעכב עוד יותר את הזרמת הכספים בפועל. מנגנון המקדמות שהובטח אמנם אמור לספק נשימה ראשונית, אך ללא מתווה סופי ומאושר, חוסר הוודאות ממשיך להעיב על היכולת של עסקים לתכנן את צעדיהם קדימה, לשלם לספקים ולהתחייב להזמנות חדשות. הדיונים הצפויים השבוע בוועדה יהיו קריטיים, שכן הם יקבעו האם המדינה תצליח לייצר רשת ביטחון אפקטיבית או שמא הביורוקרטיה והמאבקים הפוליטיים יכריעו את העסקים ששרדו את הטילים, אך מתקשים לשרוד את היום שאחרי.
