ההכרזה של הממשל האמריקאי על כוונתו לצמצם באופן משמעותי את בקשת המימון הנוספת למלחמה מול איראן מסמנת נקודת מפנה לא רק בשדה הקרב אלא גם במסדרונות הפיננסיים של וושינגטון. לפי דיווחים עדכניים מהבוקר, ה-8 באפריל 2026, הפנטגון צפוי להגיש בקשה לתקציב משלים שינוע בין 80 ל-100 מיליארד דולר בלבד, צניחה דרמטית לעומת ההצעה המקורית שעמדה על יותר מ-200 מיליארד דולר בחודש שעבר. עבור הסוחרים בוול סטריט מדובר באיתות לכך שהממשל מזהה "יציאה" מהירה יותר מהעימות הישיר, אך הנתונים שנחשפים כעת לגבי עלויות המבצע המכונה "Epic Fury" (זעם אפי) חושפים בור תקציבי עמוק שמעמיס על הגירעון הלאומי האמריקאי.
ניתוח מעמיק של עלויות המלחמה מעלה כי בתוך פחות משישה שבועות של לחימה הוציאה ארצות הברית סכום דמיוני שנע בין 28 ל-31 מיליארד דולר. המספרים הללו משקפים קצב הוצאות של כחצי מיליארד דולר ליום הכולל את הפעלת הכוחות, חימוש מאסיבי ותיקון נזקים שנגרמו לבסיסים וכלי טיס. עבור משקיעים בתחום הביטחון והמאקרו חשוב להבין כי חלק ניכר מההוצאה אינו מופנה רק לחימוש אלא לשיקום של נכסים אסטרטגיים שנפגעו בתקיפות התגובה האיראניות. בין הנזקים הבולטים ניתן למנות שריפה על נושאת המטוסים "ג'רלד פורד", פגיעה במערכות מכ"ם להתרעה מוקדמת בקטאר ובירדן, והשמדת מטוס בקרה מסוג בואינג E-3 סנטרי ששוויו נאמד ב-700 מיליון דולר.
הקושי המרכזי של הפנטגון אינו רק כספי אלא תעשייתי. החלפת מערכות מכ"ם מתקדמות או חידוש מלאי טילים מדויקים כמו הטומהוק או טילי היירוט של מערכת הפטריוט היא תהליך שיימשך שנים בשל מגבלות בכושר הייצור. המומחים מצביעים על כך שלא ניתן פשוט לרכוש "מכ"ם מדף" במקום המערכות הייחודיות שנפגעו, והצורך הדחוף בשיקומן יוצר לחץ כבד על שרשרת האספקה של ענקיות הביטחון האמריקאיות. עבור השוק מדובר בסיטואציה מורכבת שבה הביקוש למוצרי הגנה נמצא בשיא, אך היכולת של החברות לספק אותם מוגבלת, מה שעלול להשפיע על רמת המוכנות האמריקאית בזירות אחרות, כמו מול סין במזרח הרחוק.
בפן התקציבי הרחב הכלכלה האמריקאית ממשיכה לממן את העימות באמצעות הגדלת החוב הלאומי. הממשל בחר שלא להעלות מיסים כדי לממן את המלחמה אלא להסתמך על "כרטיס האשראי" של המדינה, מהלך שמעורר ביקורת בקרב כלכלנים החוששים מהשלכות ארוכות טווח על הדורות הבאים. העלויות הללו מצטרפות לתוכניות הוצאה מאסיביות קודמות ומייצרות לחץ על התשואות בשוק האג"ח. עם זאת, עצם הצמצום של בקשת המימון החדשה מתפרש בשווקים כניסיון של ממשל טראמפ להראות משמעת פיסקלית ולמנוע זעזוע נוסף למשק האמריקאי שמתמודד ממילא עם מחירי אנרגיה גבוהים ואינפלציה דביקה.
למרות שהפסקת האש הזמנית מעניקה לשווקים רגע של נשימה, החשבון הסופי של המלחמה מול איראן עדיין רחוק מלהיסגר. המחיר האנושי של 13 הרוגים ומאות פצועים בקרב הכוחות האמריקאיים, יחד עם אובדן של למעלה מתריסר מל"טים מסוג ריפר ומטוסי קרב יקרים, מחייבים את הממשל לבחון מחדש את אסטרטגיית ההפעלה של כוח צבאי במזרח התיכון. עבור הסוחרים השאלה הגדולה כעת היא האם הצמצום בבקשת המימון מעיד על ביטחון בפתרון דיפלומטי קבוע, או שמא מדובר במהלך פוליטי שנועד להרגיע את הקונגרס לפני הסלמה אפשרית נוספת אם המשא ומתן בפקיסטן ייכשל. במציאות של אפריל 2026 ברור כי כל דולר שמושקע במלחמה הוא דולר שנגרע מהשקעה בתשתיות אזרחיות או בהורדת נטל החוב, והשווקים ימשיכו לעקוב בדריכות אחר הפירוט המלא של התקציב המשלים לכשיוגש.
