המתח בשוקי האג"ח העולמיים הגיע השבוע לשיא חדש, כאשר התשואה על האיגרת ל-10 שנים של ממשלת ארה"ב טיפסה לרמה של 4.394% – הנקודה הגבוהה ביותר מזה שמונה חודשים. למרות שהרף הפסיכולוגי של 4.4% טרם נפרץ רשמית, השווקים כבר מתנהגים כאילו המחסום מאחוריהם. הטיפוס המהיר הזה אינו מקרי; הוא תוצאה של סערה מושלמת המשלבת אינפלציה "דביקה", גירעון ממשלתי תופח ומתיחות גיאופוליטית במזרח התיכון שמסרבת להירגע, ויוצרת רעשי רקע מטרידים עבור כל מי שמחזיק בתיק מניות.
הסיבה המרכזית לדריכות היא החשש משינוי בנרטיב האינפלציה. בעוד שבתחילת השנה המשקיעים קיוו לסדרת הורדות ריבית מהירה, נתוני המחירים ליצרן (PPI) האחרונים הצביעו על התחממות מחודשת. לכך נוספה ההסלמה הצבאית במזרח התיכון, שהובילה לפריסת כוחות אמריקאיים נוספים באזור ולעלייה חדה במחירי הנפט והגז. כשהאנרגיה מתייקרת, החשש מ"גל שני" של אינפלציה הופך מתיאוריה למציאות בשטח, מה שמאלץ את הפדרל ריזרב לשדר לשוק מסר חד וברור: הריבית תישאר גבוהה למשך זמן רב יותר מכפי שחשבתם.
אך לא רק האינפלציה דוחפת את התשואות מעלה, אלא גם התיאבון המוגבל של השוק לחוב האמריקאי. הממשל בוושינגטון ממשיך לדחוף להרחבה פיסקאלית ולמימון צבאי מאסיבי, מה שמגדיל את היצע האג"ח בשוק. המכרז האחרון לאג"ח ל-שנתיים סיפק הוכחה חותכת לקושי הזה: הוא נסגר ב"זנב" (Tail) של 1.8 נקודות בסיס מעל התחזיות, כאשר המפיצים המרכזיים (Primary Dealers) נאלצו לרכוש מעל 24% מההנפקה – הנתון הגבוה ביותר מאז 2022. המשמעות היא שהמשקיעים דורשים "פרמיית סיכון" גבוהה יותר כדי להלוות כסף לממשלה, מה שמתרגם ישירות לעליית תשואות רוחבית.
היסטורית, רמות כאלו של תשואות היוו לעיתים קרובות נקודת שבר עבור שוק המניות. ניתן להיזכר בסוף 2023, כאשר התשואות התקרבו ל-5% ושלחו את המדדים המובילים לתיקון כואב. גם בשנת 2018, זינוק דומה בתשואות הוביל לרבעון רביעי קטסטרופלי בוול סטריט. הסיבה פשוטה: כשהתשואה על האג"ח ל-10 שנים מטפסת, היא מייקרת את המשכנתאות ואת עלויות המימון של החברות, ובו זמנית הופכת לחלופה אטרקטיבית וחסרת סיכון אל מול מניות הצמיחה המסוכנות.
ההגעה לרמה של 4.394% היא תמרור אזהרה בוהק. אם רמת ה-4.4% תיפרץ כלפי מעלה ותתבסס, אנחנו עשויים לראות האצה במכירות של נכסי סיכון. המשקיעים מבינים כעת שהשילוב של מלחמה, גירעון ואינפלציה הוא לא אירוע חולף, אלא מציאות כלכלית חדשה. כפי שמלמדת ההיסטוריה של השוק האמריקאי, כאשר "מחיר הכסף" עולה כל כך מהר, השווקים נוטים להגיב בתנודתיות גבוהה ובחישוב מסלול מחדש של הערכות השווי.
