הנתונים הכלכליים של הודו בששת העשורים האחרונים מספרים סיפור עגום על אחת המדינות החשובות והמשפיעות ביותר בתת-היבשת, מערב בנגל. בעוד שבשנת 1960 תרמה המדינה כעשרה אחוזים מהתמ"ג הלאומי של הודו, כיום צנח חלקה ל-5.6% בלבד. הנסיגה הזו אינה מתבטאת רק בנתוני צמיחה יבשים, אלא פוגעת ישירות בכיסו של האזרח; רמת ההכנסה לנפש במערב בנגל, שהייתה גבוהה ב-27% מהממוצע הארצי בראשית שנות השישים, צללה לרמה שנמוכה ב-12% מהממוצע הלאומי כיום. שני כלכלנים מובילים, פרופסור מייטריש גטאק מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) ופרופסור דבג'יט ג'ה מבית הספר לממשל ומדיניות ציבורית של ג'ינדאל, מנתחים את התופעה ומסבירים כי הסיבות לדעיכה עמוקות הרבה יותר מהוויכוח הפוליטי המסורתי שבין ימין לשמאל.
לדברי פרופסור גטאק, למרות שהירידה נראית פחות דרמטית כאשר מתאימים את הנתונים לאינפלציה, המגמה הכללית היא בלתי ניתנת להכחשה. הוא מצביע על פרדוקס שמתעלמים ממנו לעיתים קרובות בשיח הפוליטי: במהלך תקופות מסוימות תחת שלטון חזית השמאל, נרשמה דווקא מגמת שיפור בהכנסה לנפש, בעיקר הודות להישגים משמעותיים בתחום החקלאות. אולם, הצמיחה הזו הגיעה בזמן הלא נכון; מערב בנגל החמיצה לחלוטין את "רכבת ההייטק" של שנות התשעים, וזאת למרות שהיו לה את כל הנתונים הנדרשים להצליח – אוניברסיטאות חזקות, הון אנושי איכותי והיתרון המשמעותי של מטרופולין מרכזי וחשוב כמו כלכותה.
פרופסור ג'ה מרחיב את היריעה ומתמקד באקלים ההשקעות ובמערכות השחיתות הממוסדות המכונות "סינדיקט ראג'" ו"קאט מאני" (Cut Money). המערכות הללו פועלות כמשקולת כבדה המעכבת כל פעילות כלכלית במדינה. מערכת הסינדיקט מתוארת על ידו כסחיטה פשוטה, במסגרתה קבלנים ומשקיעים נאלצים לרכוש חומרי גלם באיכות ירודה ובמחירים מופקעים מקבוצות כוח מקומיות. דפוסי הפעולה הללו מרתיעים משקיעים ומבריחים הון מהמדינה, שכן כל יוזמה עסקית נתקלת מיד בניסיונות של גורמים לא רשמיים לגזור קופון על חשבון הפרויקט, דבר שפוגע אנושות במוטיבציה להשקיע באזור.
סוגיה קריטית נוספת שמעכבת את הפיתוח התעשייתי במערב בנגל היא הקושי המתמשך ברכישת קרקעות. גטאק טוען כי ללא פתרון שורשי לבעיות הקרקע, שמעכבות פרויקטים של תשתיות, דיור ותעשייה במשך שנים ארוכות, לא ניתן יהיה לשקם את העתיד הכלכלי של המדינה. הוא מזהיר מפני ציפיות פשטניות לכך ששינוי פוליטי בלבד יביא לשיפור המצב; ללא תוכנית עבודה רצינית להתמודדות עם מצוקת הקרקעות ומיגור רשתות השחיתות המקומיות, הבעיות המבניות ימשיכו ללוות את המדינה ללא קשר לזהות המפלגה שתחזיק בשלטון.
התאוששות כלכלית במערב בנגל מחייבת רפורמה מקיפה בממשל והחזרת שלטון החוק למקומו. למרות המורכבות הפוליטית שבפירוק רשתות השחיתות המזינות את מבני התעסוקה המקומיים, המומחים מסכימים כי זהו צעד הכרחי שחייב לקרות לפני שניתן יהיה לבסס תיעוש משמעותי. המעבר מחברה המבוססת על חקלאות ועל רשתות כוח לא רשמיות לכלכלה מודרנית ומתועשת הוא האתגר הגדול ביותר העומד בפני מערב בנגל כיום, והוא ידרוש שינוי עומק באופן שבו המדינה מנהלת את משאביה ומגינה על האינטרסים של המשקיעים והאזרחים כאחד.
