מחירי הזהב רושמים ירידות במהלך יום המסחר האחרון, כאשר החששות מפני גל אינפלציוני חדש, המוזן מעליית מחירי הנפט, הכבידו על סנטימנט המשקיעים. המתיחות הגיאופוליטית באיראן אינה מראה סימני רגיעה, במיוחד לאחר הצהרתו של המנהיג החדש, מוג'תבא חמינאי, לפיה מיצרי הורמוז יישארו סגורים. מדובר בנתיב שייט קריטי שדרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית, וסגירתו הובילה את סוכנות האנרגיה הבינלאומית להזהיר מפני הפרעת האספקה החמורה ביותר בתולדות שוק האנרגיה הגלובלי.
בזירה הפיננסית, מחיר הזהב (Spot Gold) נסוג בשיעור של 1.5% לרמה של 5,099.82 דולר לאונקיה, בעוד החוזים העתידיים ירדו ב-1.4% למחיר של 5,105.16 דולר. למרות מעמדו ההיסטורי של הזהב כנכס מקלט בטוח בעתות מלחמה, מאז פרוץ העימות בסוף פברואר נותרה המתכת היקרה תחת לחץ, כאשר הדולר האמריקאי מסתמן כחלופה המועדפת על המשקיעים. הזהב מוסיף להיסחר בטווח שבין 5,000 ל-5,200 דולר לאונקיה, בעוד שער הדולר רשם עלייה של כ-0.3%.
הזינוק במחירי הנפט, כאשר חוזי הברנט נסחרים סביב רף ה-100 דולר לחבית, מעורר דאגה בקרב אנליסטים מפני "שוק אינפלציוני" שעלול להדהד בכל הכלכלה העולמית. מצב זה עשוי לאלץ בנקים מרכזיים, ובראשם הפדרל ריזרב, לבחון מחדש את תוכניותיהם להורדת ריבית בטווח הקרוב. ריבית גבוהה נוטה לחזק את המטבע האמריקאי ולמשוך השקעות זרות, מה שהופך את הזהב ליקר יותר עבור רוכשים מחוץ לארה"ב וגורע מהאטרקטיביות שלו.
במקביל למתיחות הביטחונית, השווקים עוקבים מקרוב אחר נתוני המאקרו בארצות הברית. בעוד מדד המחירים לצרכן הראה יציבות יחסית בחודש פברואר, הוא טרם שיקף את עליית המחירים הנובעת מהלחימה באיראן. כעת נשואות העיניים לפרסום מדד ה-PCE (מדד ההוצאה לצריכה פרטית), המהווה את המדד המועדף על הפד לבחינת האינפלציה וצפוי לספק רמזים משמעותיים לגבי תוואי הריבית ארוך הטווח.
למרות התנודתיות בשווקים, נתוני סחר החוץ של ארה"ב לחודש ינואר הצביעו על חוסן כלכלי, כאשר הגירעון המסחרי הצטמצם באופן משמעותי. הייצוא האמריקאי זינק לשיא של 302.1 מיליארד דולר, כאשר חלק ניכר מהצמיחה נזקף לייצוא של אספקה תעשייתית וחומרים, הכוללים זהב לא-מוניטרי ומתכות יקרות בשווי של כ-8.8 מיליארד דולר. נתונים אלו מדגישים את תפקידו המרכזי של הזהב לא רק כנכס להשקעה, אלא כמרכיב משמעותי במאזן הסחר הלאומי בתקופות של אי-יציבות גלובלית.
