לאחר עשור וחצי של קיפאון משפטי ששיתק את אחד מנכסי האנרגיה המבטיחים ביבשת השחורה, ניגריה אותתה השבוע לשווקים הגלובליים כי היא מוכנה לחזור למשחק. הסדר הפשרה ההיסטורי סביב רישיון חיפושי הנפט OPL 245, שנחתם בין הממשלה הפדרלית לבין ענקיות האנרגיה ENI ו-NAEL, מסמן סוף לסאגה משפטית שנמשכה 15 שנים תמימות. עבור המשקיע הזר, המהלך הזה הוא הרבה מעבר לניירת משפטית; זהו איתות ברור מכיוונו של הנשיא בולה טינובו, המבקש לשקם את אמון המשקיעים ולפתוח את הברז לקראת פיתוח משאבי מים עמוקים שהיו נעולים עד כה. טינובו, בהתבטאות רשמית, הגדיר את ההסכם כ"אבן דרך באג'נדה לרפורמה כלכלית", תוך הדגשת המחויבות של הממשל לפתרון סכסוכי עבר. השוק מריח כאן הזדמנות: כשמחסום בירוקרטי ומשפטי כה כבד מוסר, הדרך להזרמת הון וטכנולוגיה מתקצרת משמעותית.
אולם, בעוד ניגריה מנסה ליישר קו עם הסטנדרטים הבינלאומיים ולמשוך הון זר, זימבבואה מספקת תזכורת כואבת לסיכונים הטמונים בניהול תקציבי במדינות מתפתחות. הממשלה בהרארה סופגת בימים אלו אש צולבת מבית ומחוץ, לאחר שהחליטה להקצות סכום עתק של 25 מיליון דולר לטובת טורניר כדורגל חדש, "גביע מונהומוטאפה". המהלך, שהושק על ידי הנשיא אמרסון מננגגווה, נתפס כהימור תמוה במדינה שבה מערכת הבריאות קורסת והתשתיות זועקות להשקעה. המבקרים, ובראשם עורך הדין תבאני מפופו, טוענים כי הזרמת כספים למגרשי דשא בעת שסקטורים קריטיים נמצאים במצוקה קשה, מעידה על סדר עדיפויות מעוות. הטורניר, שאמור להימשך חמש שנים ולהעניק למנצחים פרס של מיליון דולר וכרטיס לגביע הקונפדרציה של CAF, אולי יספק בידור להמונים, אך הוא מדליק נורות אזהרה אצל כל מי שבוחן את היציבות הפיסקלית של המדינה. הפער בין הפרגמטיות הניגרית החדשה לבין הפופוליזם הכלכלי בזימבבואה מחדד את הצורך של משקיעים לבצע אנליזה דיפרנציאלית כשהם בוחנים את אפריקה, ולא להסתכל עליה כמקשה אחת.
בזמן שהכותרות הכלכליות מתמקדות לרוב במשאבי טבע, טנזניה מספקת שיעור מאלף בבניית הון אנושי, שהוא הבסיס לכל צמיחה ארוכת טווח. הנתונים האחרונים המגיעים מדודומה מצביעים על מהפכה שקטה אך דרמטית: שיעור תמותת הילדים מתחת לגיל חמש צנח מ-67 לכל 1,000 לידות חי בשנת 2016, ל-43 בלבד ב-2022. אך הנתון המרשים באמת, המהווה אינדיקטור חזק ליעילות מערכתית, הוא הצניחה הדרמטית בתמותת יולדות. מדובר בירידה של כ-81% – מ-556 מקרי מוות לכל 100,000 לידות, ל-104 מקרים בלבד. אחמד מקוואני ממשרד הבריאות הטנזני הציג את המספרים הללו כהוכחה להצלחת המדיניות של הנשיאה סמיה סולוהו חסן, שזכתה להכרה בינלאומית על מנהיגותה בתחום. הממשלה השקיעה בהקמת למעלה מ-530 מרכזי לידה והרחבת זמינות התרופות, צעדים שבונים תשתית חברתית יציבה יותר המעודדת השקעות זרות עקיפות.
לעומת זאת, באנגולה ובמוזמביק התמונה הרגולטורית מורכבת יותר ומציבה סימני שאלה בנוגע לחופש הפעולה העסקי והאזרחי. נשיא אנגולה, ז'ואאו לורנסו, חתם על חוק חדש המעניק לרשויות סמכויות נרחבות לפקח, להשעות ולהגביל ארגונים לא ממשלתיים תחת הגדרות עמומות של "איומים ביטחוניים". ארגוני זכויות אדם מזהירים כי החקיקה הזו, יחד עם חוקים נוספים נגד ונדליזם, עלולה להוביל להשתקה של קולות ביקורתיים ולצמצום המרחב האזרחי, מה שיוצר סביבת עבודה פחות שקופה עבור חברות בינלאומיות. במקביל, במוזמביק, הנשיא דניאל צ'אפו מנסה לשדר יד קשה נגד השחיתות, בקריאה ל"פעולה מנהלית נמרצת" וענישה של מנהלים ציבוריים סוררים. צ'אפו מדבר על הצורך בתיאום אסטרטגי בין הטריבונל המנהלי למשרד התובע הכללי כדי לסגור פרצות המאפשרות הונאה. השאלה הפתוחה היא האם מדובר ברפורמה אמיתית שתנקה את האורוות, או בצעדים דקלרטיביים שנועדו להרגיע את התורמים הבינלאומיים מבלי לשנות את כללי המשחק בשטח.
לסיכום, היבשת האפריקאית מציגה כרגע תמונה מעורבת של הזדמנויות וסיכונים: בעוד ניגריה וטנזניה מבצעות מהלכים בוני-אמון בתחומי האנרגיה והחברה, הצעדים האחרונים בזימבבואה ובאנגולה מעידים על חוסר יציבות ניהולית ורגולטורית. עבור המשקיע המתוחכם, ההבדל בין תשואה להפסד טמון ביכולת לזהות אלו ממשלות בוחרות בפרגמטיות כלכלית ואלו שוקעות בפופוליזם.
