בנק ישראל, באמצעות הפיקוח על הבנקים, פרסם חוזר רשמי חדש המעדכן ומנסח מחדש את הוראות הדיווח לציבור של בנקים קטנים וחדשים, מתוך הבנה כי נטל הדיווח הכספי המוטל על תאגידי ענק בנקאיים אינו פרופורציונלי עבור מיזמים פיננסיים שנמצאים בשלבי הקמה או פועלים בהיקפים מצומצמים. התיקונים המפורטים בחוזר גובשו לאחר תהליך התייעצות מעמיק עם ועדת הקשר של לשכת רואי חשבון בישראל מול המפקח, וכן עם הוועדה המייעצת לעניינים הנוגעים לעסקי בנקאות. הצעד הרגולטורי הזה מגדיר מחדש את החובות החלות על שני סטטוסים מרכזיים במערכת: תאגידים בנקאיים הנמצאים במדרגת קבע אחת ותאגידים הנמצאים בשלב היערכות אחד, כל עוד הגופים הללו אינם מוגדרים כתאגידים מדווחים לפי חוק ניירות ערך, כלומר אינם נסחרים כחברות ציבוריות מן המניין בבורסה.

במסגרת הוראות הדיווח המעודכנות, נקבעו הקלות משמעותיות בדרישות הגילוי של תאגידים בנקאיים במדרגת קבע אחת, המפחיתות באופן ישיר את עלויות התפעול וההוצאות החשבונאיות שלהם. לפי הכללים החדשים, בנקים אלו יהיו רשאים שלא לכלול בדוחותיהם הכספיים השנתיים את דברי יושב ראש הדירקטוריון, אשר נחשבו עד כה לחלק נורמטיבי מהדיווח. מעבר לכך, ההקלה המשמעותית ביותר עבור גופים אלו היא הפטור מהצורך לפרסם דוח שנתי ורבעוני לפי נדבך שלוש, הכולל מידע מפורט ומורכב על ניהול סיכונים וכן גילויים פיקוחיים נוספים המקובלים בבנקאות הגלובלית. בנוסף, מתוך הבנה כי מדובר בשחקנים קטנים, הרגולטור פוטר אותם מהחובה לפרסם דוח סביבה, חברה וממשל תאגידי, המוכר בשוק כדוח ESG, נטל שהפך בשנים האחרונות למורכב ויקר במיוחד. יתרה מכך, החוזר מאפשר לתאגידים במדרגת קבע אחת להתאים באופן עצמאי את רמת הפירוט של המידע המופיע בסקירת הסיכונים של דוח הדירקטוריון וההנהלה לאופי הפעילות הספציפי שלהם ולרמת המורכבות האמיתית של התאגיד, תוך הפעלת שיקולי מהותיות מקובלים בשוק.

ההקלות הופכות למפליגות עוד יותר כאשר בוחנים את הכללים שנקבעו עבור תאגידים בנקאיים הנמצאים בשלב היערכות אחד, המהווה את תקופת ההקמה והחדירה הראשונית לשוק הפיננסי. הרגולטור בנה מתווה מדורג המקל על הבנק באופן דרמטי לאורך חמש שנות פעילותו הראשונות במערכת. בשנת הדיווח הראשונה שבה החל התאגיד את שלב ההיערכות, הוא יהיה רשאי לפרסם אך ורק מידע כספי תמציתי שנתי מבוקר, במקום הדוח השנתי המלא והמפורט. בשנות הדיווח השנייה והשלישית, ההקלות מתרחבות הן לדיווח השנתי והן לדיווחים התקופתיים; בשנים אלו הבנק פטור לחלוטין מלכלול בדוח השנתי שלו את הצהרות ההנהלה ואת דוח רואה החשבון המבקר לגבי גילוי ובקרה פנימית על הדיווח הכספי, מהלך החוסך עלויות גבוהות של ייעוץ ובקרה חיצונית. כמו כן, בשנים השנייה והשלישית הבנק פטור לחלוטין מפרסום דוחות רבעוניים לציבור, מה שמוריד את הלחץ התפעולי הרבעוני המוכר בשווקים. בשנות הדיווח הרביעית והחמישית, הבנק נדרש אמנם לחזור ולפרסם דוח שנתי מורחב, אך הוא עדיין נהנה מהקלה משמעותית בדיווחי הביניים, כאשר במקום דוחות רבעוניים הוא רשאי לפרסם דוח חצי שנתי בלבד, תוך דילוג מוחלט על חובת הדיווח לציבור ברבעון הראשון וברבעון השלישי של שנת הפעילות הפיננסית.

החוזר של הפיקוח על הבנקים מגדיר בצורה חדה וברורה גם את שלבי המעבר והיציאה מאותו משטר הקלות, במטרה למנוע עיוותים בשוק והסתרה של מידע חיוני כאשר השחקן הופך למהותי או ציבורי. במקרה שבו תאגיד בנקאי משנה את מעמדו והופך לראשונה לתאגיד מדווח לפי חוק ניירות ערך, למשל באמצעות הנפקת מניות או אגרות חוב לציבור הרחב בבורסה לניירות ערך, כל ההקלות הללו מבוטלות לאלתר באופן אוטומטי. במועד שינוי המעמד, הבנק יחויב לפרסם דוחות שנתיים ודוחות ביניים מלאים המתייחסים לכל התקופות הנדרשות על פי תקנות ניירות ערך הנוגעות לפרטי תשקיף, והדוחות הללו ייערכו ללא שום יישום של ההקלות שהוזכרו. חוקים דומים חלים על בנקים המפסיקים להיות מוגדרים כקטנים או ככאלה שנמצאים בשלבי היערכות בשל צמיחה מהירה בהיקפי הפעילות שלהם; גופים אלו יחויבו לדווח דוחות שנתיים ורבעוניים מלאים החל מהדוח לרבעון העוקב למועד שבו חל השינוי בהגדרתם הפיקוחית על ידי הפיקוח.

הפיקוח על הבנקים קבע כי התיקונים המהותיים הללו ייכנסו לתוקף ויושמו בפועל החל ממועד פרסומו הרשמי של החוזר, כאשר דפי העדכון כבר הומרו והוטמעו בתוך קובץ הוראות הדיווח לציבור הרשמי של בנק ישראל. מתוך הבנה כי יישום ראשוני של מערכות דיווח והתאמתן להגדרות החדשות עלולים לעורר קשיים טכניים או מקצועיים בקרב ההנהלות של הבנקים החדשים, החוזר מנחה את התאגידים הבנקאיים הנתקלים במורכבויות לפנות ישירות אל מר עידו גליל, מנהל יחידת דיווח כספי בפיקוח על הבנקים, על מנת לקבל ליווי ומענה מקצועי לבעיות העולות מהשטח. עבור פעילי שוק ההון והסוחרים העוקבים אחר הסקטור הפיננסי, מדובר בשינוי ארכיטקטורה רגולטורית משמעותי, אשר צפוי לשפר את שורת הרווח התפעולית של הבנקים הצעירים בשל חיסכון ישיר בעלויות ציות, להאיץ את קצב החדירה של מתחרים חדשים למערכת, ולהשפיע לטובה על מודל התמחור של הגופים הללו לקראת הנפקות פוטנציאליות בעתיד.