כאשר שער הדולר צונח, הציפייה הטבעית של כל צרכן היא לראות את הירידה הזו משתקפת גם במחירים על מדפי הסופרמרקט, במיוחד במדינה שנשענת לא מעט על ייבוא. עם זאת, המציאות הישראלית מוכיחה פעם נוספת שחוקי הכלכלה הבסיסיים לא תמיד פועלים כאן כפי שהיינו מצפים. בדיון סוער שהתקיים בוועדת הכלכלה של הכנסת, עלתה על השולחן השאלה הכואבת שמטרידה כל משק בית בישראל והיא מדוע מחירי המזון והפארם מסרבים לרדת למרות ששער המטבע הזר נמצא בשפל.
הנתונים שנחשפו בדיון על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת מציירים תמונה מדאיגה של פער הולך וגדל בין ישראל לעולם. בזמן שבין אוגוסט של השנה שעברה לאפריל הנוכחי מחירי המזון באיחוד האירופי רשמו ירידה, בישראל המדד הריאלי המשיך לטפס. המגמה הזו בולטת עוד יותר כאשר מסתכלים על טווח זמן ארוך יותר. בשנים האחרונות מחירי סחורות המזון בעולם צנחו משמעותית במונחים דולריים, אך הצרכן הישראלי לא רק שלא נהנה מההוזלה, אלא ספג זינוק של קרוב לעשרים אחוזים במדד המחירים. מומחי הכלכלה מכנים את התופעה הזו בשם הציורי עולה כמו טילים ויורד כמו נוצות. המשמעות היא שכאשר חומרי הגלם מתייקרים, החברות ממהרות לגלגל את העלויות לצרכן באופן מיידי וחד, אך כאשר עלויות הייצור או שערי המטבע יורדים, המחירים לצרכן יורדים באטיות מתסכלת או לא יורדים כלל. התנהגות כזו מאפיינת בדרך כלל שווקים ריכוזיים שבהם התחרות חלשה ואין כוח אמיתי שיאלץ את החברות להיטיב עם הלקוחות.
ארגוני החברה האזרחית מפנים אצבע מאשימה ברורה כלפי היעדר התחרות וריכוזיות היתר של שוק המזון המקומי. הנתונים מראים כי בחלק ניכר מקטגוריות המזון בישראל, שלוש חברות ענק בלבד שולטות ברוב המוחלט של נתח השוק. במצב כזה, שבו הצרכן למעשה שבוי ואין לו אלטרנטיבות רבות, קל יותר לשמור על רמת מחירים גבוהה גם כאשר מחירי חומרי הגלם מתרסקים. הדוגמאות לכך רבות וכוללות בין היתר את מחירי הקפה, הסוכר והקקאו שרשמו ירידות חדות בבורסות הסחורות בעולם, בעוד שהמוצרים המוגמרים המבוססים עליהם בישראל רק הלכו והתייקרו. הדרישה המרכזית שעולה מנציגי הציבור היא לבצע טיפול שורש מבני, כמו ניתוק והפרדה של מערכי ההפצה מהספקים הגדולים, צעד שעשוי לשבור את כוחם של תאגידי הענק ולהכניס שחקנים חדשים למגרש.
מהצד השני של המתרס, נציגי המגזר העסקי והתעשיינים מציגים תמונה מורכבת שבה מצב המחירים אינו נובע מניצול הזדמנויות בלבד, אלא מסביבה כלכלית ורגולטורית קשה. לטענתם, ייצור המזון המקומי מושפע הרבה פחות משערי החליפין של הדולר והרבה יותר מהעלויות הפנימיות בישראל, שכולן משולמות בשקלים. בשנים האחרונות חוו העסקים בישראל עליות חדות בתשומות בסיסיות כמו חשמל, מים, שכר דירה, תעריפי ביטוח לאומי ושכר המינימום, זאת בנוסף להתמודדות עם השלכות ביטחוניות. נציגי לשכות המסחר מדגישים כי בענפים שמבוססים כמעט לחלוטין על ייבוא טהור, כמו מוצרי חשמל והלבשה, המחירים אכן הגיבו בהתאם לצניחת הדולר, אך בשוק המזון הרגולציה המקומית המכבידה ועלויות הייצור הגבוהות בולעות כל הוזלה אפשרית מצד המטבע. יתרה מכך, נטען כי קיים נתק מסוים בין המחיר שגובה היצרן לבין המחיר הסופי שקובעות רשתות השיווק, מה שמעיד על פערי תיווך שמעמיסים עלויות נוספות על העגלה בסופר.
בתוך מאזן הכוחות הזה, הדרג הממשלתי נדרש לספק תשובות. משרד האוצר ומשרד הכלכלה טוענים כי הם פועלים במרץ להסרת חסמי ייבוא, הקלת רגולציה וקידום רפורמות דוגמת אימוץ התקינה האירופית, מתוך הבנה שפתיחת השוק לתחרות אמיתית מול העולם תביא בסופו של תהליך לירידת מחירים. עם זאת, נבחרי הציבור מביעים חוסר סבלנות הולך וגובר כלפי קצב הפעולה הממשלתי ודורשים צעדים דרסטיים ומיידיים יותר. במקביל, רשות התחרות מנסה לייצר הרתעה דרך פעולות אכיפה יזומות, חסימת מיזוגים שעשויים לפגוע בתחרות והטלת קנסות כבדים על חברות שמפרות את חוק המזון. למרות זאת, גם ברשות התחרות מבינים כי הם נדרשים לזהירות רבה בבואם לשקול צעדים אגרסיביים כמו התערבות במערכי ההפצה, שכן מהלך פזיז עלול להשיג את התוצאה ההפוכה ולפגוע דווקא בספקים הקטנים שאין להם תשתית לוגיסטית עצמאית.
המציאות המשתקפת מהדיונים המקצועיים היא של ענף כלכלי מורכב וסבוך הדורש ניתוח מעמיק ופתרונות רוחב. הפתרון ליוקר המחיה בישראל ולפערי המחירים מול מדינות המערב לא יגיע מהמתנה פסיבית לשינויים בשערי המטבע או לירידה מחירי הסחורות הגלובליים. השוק ממתין להתערבות ממשלתית נחושה ורציפה שתטפל בכשלי השוק היסודיים ותפרק את החסמים המונעים תחרות חופשית. הדרישה הנוכחית שמציבה הכנסת למשרדי הממשלה ולגופי הפיקוח היא להניח על השולחן תכניות עבודה מעשיות שיאפשרו לשוק המזון הישראלי להתנהל בסביבה הוגנת ושקופה יותר, כזו שתבטיח שכל ירידה בעלויות תגולגל בסופו של דבר ישירות אל הכיס של האזרח.
