במשך שש שנים ארוכות ומתסכלות, משקיעי מניות השורה השנייה בוול סטריט נאלצו לראות את כספם דורך במקום. בעוד שענקיות הטכנולוגיה סחבו את השוק על גבן והניבו תשואות חלומיות, החברות הקטנות והבינוניות דשדשו בטווח מחירים צר ושיגעו את הסוחרים. כעת, נראה כי התמונה משתנה. מניות השורה השנייה סוף סוף התעוררו מתרדמתן, פרצו את תקרת הזכוכית, אך בדיוק כשהאופטימיות בשיאה, הן חוזרות להעמיד את המשקיעים במבחן טכני ופסיכולוגי קריטי. קרן הסל המרכזית העוקבת אחר מדד ראסל 2000 המאגדת את החברות הללו, נסחרת בימים אלו סביב רמות תמיכה גורליות שחייבות להחזיק מעמד כדי לאשר שהפריצה אינה אשלייתית.
המוקד הנוכחי של הסוחרים נמצא סביב רמת מחיר של 270 דולר ליחידת השתתפות בקרן. רמה זו אינה מקרית כלל, שכן בחודש ינואר האחרון היא שימשה כתקרה חזקה שבלמה את הראלי של המניות הקטנות. בחודש אפריל, לאחר שהשוק הצליח סוף סוף לחצות אותה, היא שינתה את עורה והפכה לנקודת תמיכה. כעת, לאחר שהקרן רשמה שיא סגירה היסטורי של כל הזמנים בשישה במאי ומיד לאחריו חוותה נסיגה טבעית, היא חוזרת לבדוק את אותה הרצפה בדיוק. מבחינת הניתוח הטכני, מדובר בהתנהגות קלאסית לחלוטין של שוק לאחר פריצה. שווקים פיננסיים נעים לעיתים רחוקות בקווים ישרים, ופריצה של רמת התנגדות היסטורית אינה מקבלת את האישור הסופי שלה רק בעצם חציית המחיר כלפי מעלה. המבחן האמיתי, זה שמפריד בין מגמה יציבה למלכודת שוורים, מתרחש דווקא בנסיגה, כאשר התקרה הישנה נבדקת מחדש והמשקיעים נדרשים להחליט בקלפיות של השוק האם היא הפכה כעת לרצפה יציבה שעליה ניתן לבנות את גל העליות הבא.
המבחן הנוכחי של מניות ראסל 2000 מקבל משנה תוקף לאור ההתנהגות היחסית שלהן מול שאר השוק בחודשים האחרונים. מאז נקודת השפל שרשמו השווקים בשלושים במרץ, קרן הסל של החברות הקטנות רצה צמוד וכתף אל כתף עם קרן הסל המקבילה העוקבת אחר מדד ה-S&P 500. עבור קבוצת מניות שבילתה שנים ארוכות ביצירת תסכול אצל משקיעים בעוד מניות הטכנולוגיה הגדולות עשו את כל העבודה הקשה, מדובר בשינוי כיוון דרמטי המעיד על זרימת הון טרי וחיפוש אקטיבי אחר הזדמנויות מחוץ למגרש של חברות הענק. הסוחר המוכר אוון מדירוס הדגיש את תבנית המסחר הזו לאחר שמספר ימי ירידות רצופים החזירו את המניות הקטנות אל סביבת התמיכה של סוף חודש אפריל. עם זאת, התבוננות מעמיקה יותר בגרף החודשי מספקת תמונה רחבה ומשמעותית הרבה יותר מאשר התנודות היומיות הנקודתיות.
הפריצה האחרונה של המניות הקטנות אינה סתם עוד חצייה של רמת התנגדות קצרת מועד או מהלך ספקולטיבי חולף. מדובר בהיחלצות היסטורית מתוך טווח מסחר מתסכל ורחב שנמשך החל משנת 2020 ועד לשלהי שנת 2025. לאורך אותן שנים ארוכות, מניות השורה השנייה חוו מחזורים חוזרים ונשנים של עליות שהסתיימו בבלימה, היפוך מגמה וירידות כואבות. קוני הפריצות חוו אינספור רגעים של התלהבות קצרה שהסתיימו בחרטה עמוקה. ההיסטוריה המדממת הזו הופכת את אזור המחירים שבין 240 ל-245 דולר לקו ההגנה האחרון והחשוב ביותר במקרה של נסיגה עמוקה יותר. אזור זה מאגד בתוכו את שיאי שנת 2021 ושנת 2024, מהווה את התקרה הרב-שנתית הישנה שהקרן סוף סוף הצליחה למחוק לאחר מאמץ ניכר, ושימש כאזור שתמך בהצלחה בשפל של חודש אפריל האחרון.
המשמעות הנגזרת מכל הנתונים הללו היא שהמשקיעים כיום צריכים לעקוב בשבע עיניים אחר שתי רצפות תמיכה נפרדות ולא אחת. כל עוד קרן הסל תצליח להחזיק מעמד מעל לרמת ה-270 דולר, המניות הקטנות ישמרו על המומנטום החיובי שלהן בטווח הקצר ויוכלו להמשיך לכוון לשיאים חדשים ולמשוך כספים נוספים. אולם, אם רמה זו תישבר כלפי מטה כתוצאה מלחץ מוכרים, השאלה הגדולה והקריטית שתעמוד על הפרק היא האם התקרה ההיסטורית של שש השנים האחרונות, באזור 240 עד 245 דולר, עדיין מחזיקה מעמד כרצפת ברזל. אובדן של רמה קריטית זו יעביר מסר חד וברור לשוק, ויסמן כי הפריצה הגדולה שהחלה לקראת סוף שנת 2025 לא הייתה אלא עוד פריצת שווא אכזרית בשרשרת ארוכה של אכזבות עבור משקיעי מניות השורה השנייה בוול סטריט.
