מדד הבנקים של הבורסה לניירות ערך בתל אביב נחשב מאז ומתמיד לברומטר המרכזי של הכלכלה המקומית. מי שמחפש לכך הוכחה חותכת, יכול למצוא אותה בסקירה השנתית של בנק ישראל. הדוח הפיננסי המקיף משרטט תמונה מרתקת עבור ציבור הסוחרים ומנהלי התיקים באחד הערוצים המשפיעים ביותר על השוק: הזינוק הדרמטי באשראי למגזר העסקי והשינוי המבני העמוק במפת המימון של החברות הגדולות בישראל. בעוד הציבור הרחב נוטה להתמקד בשוק המשכנתאות ובריביות על הפיקודנות, עבור הסוחרים בבורסה הסיפור האמיתי נמצא בתיק האשראי המסחרי והארגוני של המערכת הבנקאית, שהפך למנוע הצמיחה המרכזי של רווחיות הבנקים ומציג דינמיקה חסרת תקדים מול שוק האג"ח הקונצרניות.
בשנים האחרונות המשק הישראלי פעל תחת חוסר ודאות ביטחוני ומקרו-כלכלי מורכב, אך נתוני בנק ישראל חושפים כי מערכת הבנקאות שמרה על חוסן ואיתנות יוצאי דופן. תיק האשראי המצרפי של המערכת רשם צמיחה מואצת של כ-12.2 אחוזים, כאשר את המגמה מוביל באופן מובהק המגזר העסקי. מה שצריך לעניין את סוחרי המניות במיוחד הוא העובדה שחלקם של הבנקים במימון המשק הולך ומתרחב על חשבון מקורות מימון אחרים: נתח השוק של האשראי הבנקאי מתוך סך החוב של המגזר העסקי הלא-פיננסי טיפס לרמה של 60 אחוזים. מדובר בהמשך ישיר למגמת התחזקות עקבית שהחלה עוד בשנת 2020, והיא מסבירה במידה רבה מדוע מניות הבנקים הציגו ביצועים עודפים.
עבור פעילי שוק ההון, הנתון הזה מייצג תזוזה טקטונית ברצפת המסחר. באופן מסורתי, חברות ענק ציבוריות נהגו לפצל את צורכי המימון שלהן ולגייס הון משמעותי באמצעות הנפקת איגרות חוב קונצרניות בבורסה, ערוץ שנשלט ברובו על ידי הגופים המוסדיים המנהלים את חסכונות הציבור. ואולם, במהלך השנה החולפת התרחש מהפך, והחוב הבנקאי ברוטו של המגזר העסקי זינק בשיעור של 18 אחוזים, המשותפים לתוספת של כ-143 מיליארד שקלים. הגידול הדרמטי הזה מיועד ברובו לחברות הגדולות במשק, ובפרט לענפי הבינוי, הנדל"ן והשירותים הפיננסיים, שהיו צרכני האשראי האגרסיביים ביותר.
מדוע החברות הגדולות מעדיפות לצעוד אל פקידי החטיבות העסקיות בבנקים במקום להנפיק סדרות אג"ח חדשות באחד העם? התשובה טמונה בפערי התשואות ובמצב הנזילות בשווקים. הדו"ח מציין כי נרשמה ירידה בחלקם של הגופים המוסדיים במימון החוב העסקי, בין היתר עקב פערי תשואה מובנים בין איגרות החוב של החברות הריאליות לבין איגרות חוב ממשלתיות ופיננסיות. במילים פשוטות, התנאים בשוק האג"ח הפכו לפחות אטרקטיביים עבור החברות המגייסות. מן העבר השני, הבנקים הגיעו לשנה זו כשהם מצוידים בעודפי הון משמעותיים ויציבות פיננסית גבוהה, שאפשרו להם לפתוח את הברזים, להציע חלופות מימון תחרותיות ולנצל את היתרון היחסי שלהם כדי להשתלט על נתחי שוק נוספים מול השוק המוסדי.
ההסתערות של הבנקים על תיק האשראי העסקי לא רק שינתה את מבנה המאזן שלהם, אלא תורגמה באופן ישיר לשורת הרווח הנקי, שהסתכמה בכ-32.3 מיליארד שקלים. מדובר בגידול של כ-8.7 אחוזים ברווחיות המערכת, וזאת למרות שהבנקים חוו ירידה בפער הריבית זו השנה השלישית ברציפות. ההסבר הכלכלי לתופעה הזו קריטי עבור מי שמנתח את מניות הסקטור: השפעת ה"כמות" ניצחה את השפעת "המחיר". כלומר, על אף שהמרווח הפיננסי של הבנקים נשחק מעט עקב התמתנות האינפלציה והורדות הריבית של בנק ישראל, עצם הגידול המסיבי בהיקף הנכסים המניבים – כלומר בסך הלוואות הענק שניתנו לחברות – פיצה על השחיקה במרווחים וייצר הכנסות ריבית מצרפיות גבוהות יותר.
מפת התחרות הפנימית בין חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות בתל אביב מספקת גם היא חומר למחשבה למנהלי השקעות. מנתוני הפיקוח על הבנקים עולה כי לאומי והפועלים ממשיכים להחזיק במחצית מסך האשראי והפיקדונות במערכת, אך קיימת ביניהם התמחות אסטרטגית ברורה. בעוד שבנק הפועלים מוביל בעיקר במגזר הקמעונאי ובסך האשראי הצרכני למשקי הבית, בנק לאומי בולט במיוחד בפעילותו במגזר העסקי, והוא זה שהוביל את תנופת הצמיחה המואצת באשראי לחברות. מנגד, קבוצת מזרחי טפחות שומרת על הדומיננטיות המוכרת שלה בשוק האשראי לדיור. שונות זו מאפשרת לסוחרים לבצע חשיפה ממוקדת לסגמנטים שונים בכלכלה הישראלית דרך בחירה סלקטיבית במניות הבנקים השונות.
נקודת מבט חיובית נוספת עבור המשקיעים נוגעת לאיכות האשראי. למרות הגידול המהיר בנפח ההלוואות הכללי והתנאים המקרו-כלכליים המאתגרים, סיכון האשראי במגזר העסקי הציג שיפור קל והתמתן, בניגוד למגזר משקי הבית שבו רמת הסיכון נותרה גבוהה יחסית. ההוצאות להפסדי אשראי, שהן הסעיף החשבונאי שנוטה לחתוך ברווחי הבנקים בעתות משבר, שמרו על יציבות ולא רשמו זינוק חריג, עובדה שהסירה משקולת כבדה מעל כתפי המשקיעים.
בשורה התחתונה, הנתונים הכלכליים מוכיחים כי השוק הציבורי והמערכת הבנקאית פועלים ככלים שלובים. היכולת של הבנקים הגדולים לספק אשראי מסיבי למגזר העסקי בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים תומכת ישירות בחברות הריאליות הגדולות הנסחרות במדדי תל אביב 35 ותל אביב 125, ומאפשרת להן להמשיך להניע פרויקטים רחבי היקף גם כששוק האג"ח הופך פחות נוח. המעבר של החברות לחוב בנקאי הדוק אמנם צמצם זמנית את היצע ההנפקות החדשות בבורסה, אך הוא הפך את מאזני הבנקים לחזקים ולרווחיים מאי פעם, ובכך ביצר את מעמדם כעוגן היציב ביותר של תיק ההשקעות הישראלי.
