תפקידם המסורתי של הבנקים במערכת הפיננסית מבוסס על תיווך פיננסי – גיוס פיקדונות מהציבור ומתן אשראי. כחלק מכך, הבנקים מציעים פיקדונות מובנים (Structured Deposits), מוצרים פיננסיים המשלבים בין פיקדון בנקאי רגיל לבין רכיב נגזרים המקנה חשיפה לנכסי בסיס כמו מדדי מניות, מט"ח או סחורות. מוצרים אלו נועדו לספק למשקיע שמרן פוטנציאל לתשואה עודפת על פני הריבית הבנקאית הסטנדרטית, תוך שמירה על רמת סיכון נמוכה יחסית לקרן ההשקעה. עם זאת, הגבול שבין פיקדון בנקאי למוצר השקעה בשוק ההון הוא דק, ונתון לפיקוח הדוק של רשות ניירות ערך במטרה למנוע ריכוזיות יתר של המערכת הבנקאית בניהול כספי הציבור.
עמדה משפטית חדשה שפרסמה רשות ניירות ערך ב-5 במאי 2026 קובעת מסגרת ברורה לשיווק פיקדונות הצמודים למדדי מניות. על פי ההנחיות החדשות, הבנקים יוכלו להציע ללקוחותיהם חשיפה למדדים מרכזיים, אך ורק אם המוצר יכלול הגנה על לפחות 90% מקרן הפיקדון. המשמעות עבור הסוחרים והחוסכים היא שהמוצר אינו מהווה תחליף מלא לקרן סל או לקרן נאמנות מחקה, שכן הוא אינו מעניק חשיפה מלאה לתנודתיות המדד במקרה של ירידות חדות. הבנק למעשה נוטל על עצמו את ההתחייבות להשיב את מרבית הסכום המקורי, ובכך משמר את אופיו של המוצר כפיקדון ולא כהשקעה ישירה בשוק ההון.
סוגיית הנזילות עומדת במוקד המגבלות החדשות. הרשות קבעה כי פיקדונות אלו לא יוכלו להציע נזילות יומית, ונקודות היציאה מהם יתאפשרו לכל היותר אחת לשלושה חודשים. דרישה זו נועדה ליצור הבחנה ברורה וחדה בין הפיקדון הבנקאי לבין קרנות נאמנות, המציעות נזילות מיידית. המהלך מגיע כתגובה ישירה לאירועי סוף שנת 2025, אז עצרה הרשות שיווק פיקדון צמוד למדד S&P 500 שהשיק בנק לאומי. אותו מוצר הציע חשיפה מלאה לביצועי המדד יחד עם נזילות יומית וללא דמי ניהול – מבנה שנתפס בעיני יו"ר הרשות, ספי זינגר, כניסיון לעקוף את רפורמת בכר ולהציע מוצר השקעה "בתחפושת" של פיקדון.
עבור קהילת הסוחרים, החלטת הרשות מסמנת את גבולות הגזרה החדשים בתחרות על כספי הנזילות של הציבור. בעוד שבנקים כמו הבינלאומי ומזרחי טפחות פעלו בעבר במודלים קרובים יותר להגדרת הפיקדון המובנה הקלאסי, המודל של לאומי הציב אתגר רגולטורי שחייב הבהרה. כעת, כאשר כללי המשחק ברורים, ההערכות בשוק הן כי הבנקים יסיטו את המוקד גם למדדי מניות מקומיים, במיוחד לאור השחיקה באטרקטיביות של ה-S&P 500 עבור המשקיע הישראלי בשנה האחרונה, שנבעה מביצועי חסר מול המדדים המקומיים ומהתחזקות השקל שקיזזה את תשואת המדד הדולרי. המהלך צפוי להגביר את התחרות מול קרנות הנאמנות, אך בגרסה שמרנית יותר המוגבלת בנזילותה ובחשיפה לסיכון.
