השבוע האחרון ייזכר כנקודת מפנה דרמטית במדיניות המוניטרית העולמית, כאשר הבנקים המרכזיים הגדולים הבהירו כי עידן ההמתנה עומד להסתיים. למרות שרובם הותירו את שיעורי הריבית ללא שינוי בהחלטותיהם האחרונות, הטון שעלה מהודעותיהם היה נצי ותקיף מאי פעם. הסיבה המרכזית לשינוי הגישה היא המציאות הגיאופוליטית המדממת: המלחמה של ארצות הברית וישראל מול איראן שיבשה לחלוטין את שוקי האנרגיה העולמיים, והחשש הגדול של הנגידים הוא שהזינוק במחירי הנפט והגז יחלחל עמוק לתוך מדדי הליבה ויוביל לגל אינפלציוני שני שיהיה קשה בהרבה לריסון.
במרכז הבמה עמדה אתמול החלטת הפדרל ריזרב האמריקאי. הבנק המרכזי של הכלכלה הגדולה בעולם בחר להותיר את הריבית על כנה ברמה של 3.75%, אך מאחורי הקלעים נחשף קרע עמוק ונדיר בתוך הוועדה המוניטרית. בהצבעה שהסתיימה ברוב של שמונה מול ארבעה – הפיצול הצר ביותר שנראה מזה עשורים – התברר כי שלושה חברים כבר אינם מוכנים לקבל את הניסוח בדבר "נטייה להקלה" ודרשו קו קשוח יותר. ג'רום פאוול, בכהונתו האחרונה כיו"ר, ניסה לשדר יציבות, אך השווקים כבר קוראים את המפה: הסבירות להורדות ריבית בשנת 2026 אפסה, והדיבורים על העלאה מחודשת במחצית הראשונה של 2027 הופכים לקונצנזוס בקרב הסוחרים בוול סטריט.
המגמה הזו אינה מוגבלת רק לוושינגטון. באוסטרליה, הריבית כבר טיפסה לרמה של 4.1%, הגבוהה ביותר מבין מדינות ה-G10, לאחר שהבנק המרכזי המקומי ביצע שתי העלאות השנה. נתוני האינפלציה שם חצו את רף ה-4%, הרחק מיעד היציבות, וההערכות הן כי העלאה נוספת תגיע כבר בשבוע הבא. גם בנורווגיה הרוחות סוערות; הבנק המרכזי הנורווגי מאותת על כוונתו להעלות את הריבית מרמתה הנוכחית (4%) בשל לחצי שכר חזקים ועלויות אנרגיה מאמירות, במטרה לרסן אינפלציה שחורגת מהיעד באופן עקבי כבר שנים.
בבריטניה, הבנק המרכזי נקט בצעד חריג המשקף את אי-הוודאות הקיצונית של התקופה. לצד הותרת הריבית על 3.75%, הנגידים הבריטים בחרו לזנוח את פרסום התחזיות הכלכליות המסורתיות ובמקומן הציגו שלושה תרחישי קיצון. התרחיש המחמיר ביותר מביניהם מדבר על צורך בהעלאה "כוחנית" של עלויות האשראי אם משבר האנרגיה יחמיר. גם באירופה, הבנק המרכזי (ECB) שומר כרגע על הריבית ברמה של 2%, אך הנשיאה כריסטין לגארד הבהירה כי האפשרות להעלאה כבר ביוני נדונה באריכות, מה שחיזק את ההימורים בשוק על סדרת העלאות שתחל בקרוב.
בצד השני של הגלובוס, יפן נמצאת בסיטואציה מורכבת במיוחד. הבנק של יפן הותיר את הריבית על 0.75%, אך לראשונה מזה זמן רב השתמש בשפה ישירה ובוטה המזהירה מפני העלאה קרובה. הכלכלה היפנית סובלת מחולשה חריפה של היין, שמתדלקת את האינפלציה המיובאת, בזמן שמרכיב התשואות על אג"ח ממשלתיות מטפס לרמות שלא נראו עשורים. המעבר של יפן מטריטוריית ריבית אפסית לריבית חיובית הוא אירוע בעל השפעה גלובלית כבירה, שכן הוא משנה את זרמי ההון העולמיים.
מדינות המסתמכות על יצוא משאבים, כמו קנדה וניו זילנד, מציגות תמונה דואלית. בקנדה, הבנק המרכזי ציין כי מחירי הנפט הגבוהים אמנם תורמים להכנסות המדינה מיצוא, אך הם מהווים משקולת על הצרכן המקומי ומכווצים את רווחי העסקים. בניו זילנד, שם הריבית עומדת על 2.25%, השוק כבר מתמחר שלוש העלאות עד סוף השנה. אפילו בשווייץ, המדינה עם הריבית הנמוכה ביותר (0%), המתיחות הביטחונית נותנת את אותותיה. הפרנק השווייצרי הפך שוב למקלט בטוח עבור משקיעים מפוחדים, מה שיוצר לחץ של ייסוף המטבע ומאלץ את הבנק המרכזי השווייצרי לשקול התערבות בשוק המט"ח כדי למנוע צניחה של האינפלציה מתחת ליעד.
המכנה המשותף לכל המדינות הללו הוא ההכרה שהמציאות השתנתה. השילוב בין מלחמה פעילה המשפיעה על נתיבי שיט קריטיים כמו מצר הורמוז, לבין שרשראות אספקה שטרם השתקמו לחלוטין, יוצר "סערה מושלמת" עבור הבנקים המרכזיים. הנגידים מבינים כעת שהמתנה ארוכה מדי עלולה לעלות להם באובדן השליטה על יציבות המחירים. המשמעות עבור הציבור הרחב ועבור השווקים הפיננסיים היא ברורה: הריבית הגבוהה כאן כדי להישאר, והיא עשויה אף לעלות עוד יותר. הימים שבהם ניתן היה להסתמך על כסף זול וזמין חלפו, ובמקומו נכנסת תקופה של זהירות מוניטרית מוגברת, שבה כל החלטה של בנק מרכזי נבחנת תחת זכוכית מגדלת של מלחמה ואינפלציה. היכולת של הכלכלות המפותחות לספוג את העלאות הריבית הבאות תהיה המבחן הגדול ביותר של המחצית השנייה של העשור.
