רגע אחרי שנספרו המעטפות הכפולות ואחרון הפתקים מוין, המפה הפוליטית של ישראל התייצבה על מציאות מוכרת אך מורכבת וסוערת מתמיד. שיעור ההצבעה הגבוה, שעמד על 77.9%, הוכיח שוב עד כמה הציבור הישראלי היה טעון, מעורב ומתוח לקראת ההכרעה בקלפיות. מתוך למעלה מ-5.7 מיליון אזרחים שהצביעו, התמונה הסופית שהתגבשה אינה מעניקה לאיש מנצח מובהק שיכול לחגוג הרכבת ממשלה מהירה, אלא מייצרת שחמט פוליטי חסר תקדים שבו כל מהלך עלול להוביל לבחירות חוזרות או להסכמות יוצאות דופן.
על פי התוצאות הסופיות, גוש נתניהו עומד על 53 מנדטים, בעוד גוש השינוי מגיע ל-48 מנדטים בלבד. באמצע, עם כוח השפעה תקדימי, ניצבות המפלגות הערביות שמחזיקות יחד ב-19 מנדטים. המשמעות המיידית של המספרים הללו ברורה וחדה: לאף אחד מן הצדדים אין את 61 האצבעות הנכספות הנדרשות להקמת קואליציה יציבה בכנסת ה-26. הליכוד אמנם שמר על מעמדו כמפלגה הגדולה ביותר במשכן עם 27 מנדטים ו-20.51% מקולות הבוחרים, אך המרחק בינו לבין קואליציה הומוגנית נותר רחוק, מה שמכניס את ראשי המפלגות למרתון של גישושים והצהרות קרב כבר מהשעות הראשונות שלאחר סגירת הקלפיות.
במקום השני התייצבה מפלגת ישר בראשותו של גדי איזנקוט, שגרפה 21 מנדטים עם 16.06% מהקולות, ומיצבה את עצמה כעוגן המרכזי והמוביל של גוש השינוי. אחריהן ברשימה מגיעות ביחד עם 12 מנדטים, והרשימה המשותפת שרשמה הישג בולט של 11 מנדטים. עוד בכנסת החדשה: מפלגת הדמוקרטים עם 8 מנדטים, רע"ם עם 8 מנדטים, וישראל ביתנו עם 7 מנדטים. באגף הימין והחרדים, עוצמה יהודית זוכה ב-7 מנדטים, יהדות התורה ב-7 מנדטים, ש"ס ב-6 מנדטים, ורשימת הציונות הדתית וזהות זוכה ב-6 מנדטים.
ההתפלגות הזו משקפת קיטוב עמוק ומאבקים אידיאולוגיים ואישיים שמקשים על כל תרחיש חיבור אפשרי. מצידו של גוש הימין, ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר העביר מסרים נחרצים לראשי הסיעות החרדיות והדתיות, לפיהם בכוונתו לשמור על בלוק אחיד ועל השותפות ההיסטורית עימן. יו"ר יהדות התורה אישר כי התקבל מסר כזה, המבהיר כי הליכוד אינו מתכוון לפרק את החבילה הקיימת. עם זאת, כאשר הגוש כולו מתכנס ל-53 מנדטים בלבד, ללא שותפים נוספים שמוכנים להצטרף מבחוץ, האפשרויות של נתניהו נראות מוגבלות מתמיד.
מהעבר השני, גוש השינוי מוצא את עצמו בדילמה מורכבת לא פחות. אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, שהיוו גורם מפתח בכל המגעים הפוליטיים של השנים האחרונות, הציבו חומות בצורות באופן מיידי. ליברמן הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי מפלגתו לא תשב בממשלה עם נתניהו, לא תשתף פעולה עם אחמד טיבי והרשימה המשותפת, ותסרב לשבת לצד המפלגות החרדיות. פסילות הדדיות אלו מצמצמות את מרחב התמרון של גוש השינוי לכדי נתיב צר במיוחד, ומחייבות אותו לבחון שיתופי פעולה שנויים במחלוקת אם ברצונו לנסות ולהשביע ממשלה.
על רקע זה התקיימה הפגישה הפומבית הראשונה בגוש השינוי, כאשר יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן נפגש עם יו"ר רע"ם מנסור עבאס. הפגישה, שזכתה לתשומת לב רבה, עסקה באופן מוצהר בבחינת דרכים מעשיות להקמת ממשלה בראשותו של גדי איזנקוט. עבור איזנקוט וגוש השינוי, רע"ם מייצגת שותף פוטנציאלי לגיטימי שעבר בעבר את טבילת האש בקואליציה, אך תמיכתה לבדה אינה מספיקה כדי לייצר רוב של 61 מבלי להישען או להיעזר בגורמים נוספים מחוץ לקואליציה.
במקביל, המתח בין שני המחנות החל לגלוש לעימותים מילוליים חריפים סביב הלגיטימציה של התוצאות וההליכים הדמוקרטיים. איזנקוט יצא בהצהרה מיוחדת ותקף את הליכוד ונתניהו, בטענה שהם מנהלים מסע מתוזמר שנועד לערער על תוצאות האמת ולפגוע באמון הציבור. הוא הבהיר כי לא יאפשר שום ניסיון לעכב את השבעת הכנסת, והודיע כי מפלגתו נערכת להנחת שורה של הצעות חוק מרכזיות מיד עם פתיחת מושב הכנסת. מנגד, ועדת הבחירות המרכזית דחתה בתוקף את הטענות על פגיעה בטוהר הבחירות והדגישה כי ההליך כולו התנהל כדין וללא כל דופי, תוך שלילת טענות לפגיעה שיטתית בהצבעה.
בתוך כך, מערכת הבחירות הנוכחית לא התנהלה רק בזירה המקומית, אלא נאלצה להתמודד גם עם סערות בזירה הבינלאומית. האשמות שנשמעו לגבי התערבות זרה במערכת הבחירות הישראלית הובילו לתגובה רשמית חריגה מקטאר, שהכחישה נחרצות כל טענה למעורבות כלשהי בהליך הדמוקרטי בישראל. ההכחשה הקטארית והודעות ההרגעה של ועדת הבחירות המרכזית נועדו לפזר את עננת החשדות, אך הן מעידות על מידת הרגישות, החשדנות והחרדה שליוו את ימי ההכרעה.
כעת, הכדור מתגלגל לעבר פתחו של נשיא המדינה, שצפוי לקבל בימים הקרובים את התוצאות הרשמיות ולהתחיל בסבב ההתייעצויות המסורתי עם נציגי כל הסיעות. המשימה המוטלת על ראשי המפלגות דורשת חשיבה יצירתית או נכונות לוויתורים אידיאולוגיים כבדי משקל. כל עוד הצדדים ממשיכים להתבצר בקווים האדומים שהציבו לפני הבחירות ומיד לאחריהן, מסלול ההתנגשות נראה בלתי נמנע. אזרחי ישראל, שהתייצבו בהמוניהם ליד הקלפיות מתוך רצון בהכרעה ברורה, מוצאים את עצמם שוב עומדים מול סימן שאלה גדול, בתקווה שההנהגה הפוליטית תמצא מוצא מן המבוי הסתום ותמנע גרירה מחודשת של המדינה למערכת בחירות נוספת.
