בימים אלה מתרחשת דרמה פיננסית סביב חברת פלואידסטאק, סטארטאפ המתמחה בתשתיות בינה מלאכותית, אשר נמצא במרכזה של יוזמת גיוס הון שעשויה להעניק לו שווי שוק פנטסטי של 40 מיליארד דולר. היוזמה מובלת על ידי קרן גידור מוכרת בתחום, אשר דוחפת משקיעים להזרים הון חדש לחברה. מדובר בזינוק מטאורי, שכן רק בחודש ינואר האחרון הוערך השווי של פלואידסטאק ב 7.5 מיליארד דולר במסגרת סבב גיוס שהובל על ידי אותה קרן בדיוק. הקפיצה הזו, המהווה הכפלה של יותר מ 500% בשווי החברה תוך 10 חודשים, מעוררת הדים רבים בשוק ההון ובתעשיית ההייטק העולמית, ומעלה שאלות נוקבות לגבי האופן שבו מתומחרות חברות תשתיות טכנולוגיות בעידן הנוכחי.
מעניין לציין כי הניסיון לדחוף את השווי של פלואידסטאק כלפי מעלה מגיע על רקע שנה סוערת במיוחד עבור קרן הגידור היוזמת. מוקדם יותר השנה, אותה קרן עמדה על סף קריסה מוחלטת בעקבות הימור כושל על מניות טכנולוגיה תוך שימוש במינוף פיננסי אגרסיבי. כאשר מניות הטכנולוגיה החלו לרדת, הקרן ספגה קריאות מארג'ין שהן דרישות מיידיות להפקדת ביטחונות נוספים כנגד ההלוואות שלקחה. מכיוון שלא יכלה לעמוד בדרישות אלו, היא נאלצה לחסל במהירות חלק ניכר מתיק ההשקעות הציבורי שלה. התיק נמכר בהנחה משמעותית לחברת השקעות מתחרה, צעד שחילץ את הקרן מפשיטת רגל אך הותיר אותה חבולה. הניסיון הנוכחי לייצר ערך אדיר דרך האחזקות הפרטיות בפלואידסטאק נתפס בעיני משקיעים כמהלך הישרדותי שנועד לפצות על ההפסדים הכבדים שספגה הקרן בשוק הציבורי.
גיוס ההון המדובר מתרחש בתקופה של ביקורת גוברת כלפי מגזר חברות הענן החדשות, המכונות לעיתים קרובות ספקיות ניאו ענן. חברות אלו מספקות את כוח המחשוב העצום הנדרש להפעלת מודלים מתקדמים של בינה מלאכותית, אך המודל העסקי שלהן נשען לרוב על גיוס חוב מאסיבי לצורך רכישת חומרת מחשוב יקרה. המשקיעים מתחילים לבחון בזכוכית מגדלת את רמות המינוף בתעשייה זו. חברת קורוויב, הנחשבת לחברה ציבורית בולטת בתחום זה, חוותה רק לאחרונה צניחה חדה בערך המניות שלה. במקביל, איגרות החוב של החברה ירדו לרמות המאותתות על מצוקה פיננסית וחוסר אמון של השוק ביכולתה לשרת את החובות הכבדים שלקחה על עצמה. הקונטרסט בין הקשיים של חברות ציבוריות בתחום לבין השווי העצום שמבוקש עבור פלואידסטאק בשוק הפרטי מדגיש את התנודתיות ואת הסיכון הגלום בהשקעות מסוג זה.
למרות החששות בשוק, פלואידסטאק נהנית מתמיכה איתנה של ענקיות טכנולוגיה מובילות, מה שמספק רוח גבית משמעותית לדרישת השווי הגבוהה שלה. חברת אנתרופיק, הנחשבת לשחקנית מרכזית בפיתוח מודלי שפה, התחייבה לשותפות אסטרטגית רחבת היקף שמוערכת ב 50 מיליארד דולר במטרה להקים חוות שרתים ענקיות ברחבי ארצות הברית יחד עם פלואידסטאק. בנוסף לכך, חברת גוגל העניקה גיבוי פיננסי עצום לפרויקטים הקשורים לסטארטאפ, מה שאפשר לחברה להבטיח קווי אשראי והלוואות בתנאים מועדפים. שותפויות אלו מעניקות לפלואידסטאק יתרון תחרותי משמעותי ומייצרות ודאות מסוימת לגבי צבר ההזמנות העתידי שלה, מה שמשכנע חלק מהמשקיעים שהשווי המבוקש אינו תלוש מהמציאות. המעורבות של חברות ענק מעידה על כך שתשתיות המחשוב הפכו לצוואר הבקבוק המרכזי במרוץ החימוש של הבינה המלאכותית.
כדי להבין את המספרים שמתעופפים באוויר, חשוב לצלול לתוך הכלכלה של תשתיות הבינה מלאכותית. בניית מרכזי נתונים מודרניים דורשת הון עתק, שלא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר מתעשיית התוכנה המסורתית. כל חוות שרתים מצריכה רכישה של 10000 ויותר שבבים מתקדמים שמחיריהם מאמירים עקב עודף ביקוש קיצוני, תכנון הנדסי מורכב לפיזור חום, וחשוב מכל הבטחת גישה לכמויות עצומות של חשמל. צריכת האנרגיה של מודלי בינה מלאכותית גבוהה משמעותית מזו של חיפושי רשת רגילים, מה שהופך את סוגיית הגישה לחשמל זול ואמין לאתגר הגדול ביותר של התעשייה. חברות כמו פלואידסטאק לא רק מספקות שטח אחסון, אלא למעשה מתפקדות כחברות תשתיות ואנרגיה מודרניות. הן מתווכות בין החברות שמפתחות את האלגוריתמים לבין משאבי החומרה והאנרגיה המוגבלים בעולם הפיזי. זו הסיבה שגיוסי ההון בתחום זה דומים יותר למימון פרויקטים של תשתיות לאומיות מאשר למימון סטארטאפים רגילים.
הדינמיקה של תמחור חברות פרטיות בשוק הנוכחי מושפעת רבות ממבנה העסקאות ולא רק משווי הפעילות הכלכלית הטהורה. כאשר קרן גידור דוחפת להשקעה לפי שווי של 40 מיליארד דולר, היא לעיתים קרובות מציעה למשקיעים החדשים הגנות שונות כמו מניות בכורה עם זכויות פירוק עדיפות או הבטחת תשואה מינימלית. בתרחישים כאלה, השווי המדווח עלול להיות מנופח כלפי מעלה ואינו בהכרח משקף את השווי שאליו יגיע הסטארטאפ אם ינסה להנפיק את עצמו בבורסה מחר בבוקר. הדיווחים אודות מחלוקות סביב הנתונים רק מוסיפים לערפל התמחור. העובדה שמייסד פלואידסטאק בחר להכחיש את הדיווחים של סוכנות הידיעות מבלי לספק פרטים נוספים, והעובדה שנציגי קרן הגידור סירבו להגיב, מלמדות על הרגישות העצומה של המהלך. לעיתים קרובות, הדלפות לתקשורת אודות שווי מבוקש משמשות כבלון ניסוי שנועד לבחון את תגובת השוק ואת נכונותם של משקיעים פוטנציאליים לפתוח את הארנק.
הפער בין השוק הציבורי לשוק הפרטי בולט כעת יותר מתמיד בכל הקשור לטכנולוגיות מתקדמות. בעוד שמשקיעים בבורסה דורשים שקיפות, רווחיות קרובה או לפחות נתיב ברור לתזרים מזומנים חיובי, השוק הפרטי עדיין מוכן לספוג הפסדים כבדים בשם הצמיחה. חברות בענן החדש מגייסות חוב בריביות שלעתים אינן תואמות את פרופיל הסיכון שלהן, תוך הסתמכות על כך שהביקוש למחשוב רק ילך ויגבר ללא מגבלה. אולם, הנפילה של חברות ציבוריות מקבילות מדליקה נורת אזהרה בוהקת. אם חברה מתחרה בעלת הכנסות מוכחות וגישה לשוק ההון הציבורי חווה מצוקת אשראי, עולה התהייה עד כמה המודל העסקי חסין בפני זעזועים מקרו כלכליים. כאשר הריביות במשק נותרות גבוהות והסבלנות של הבנקים מתקצרת, סטארטאפים שממונפים בצורה אגרסיבית עלולים למצוא את עצמם בבעיית נזילות חמורה, במיוחד אם קצב הפיתוח של הבינה המלאכותית יחווה האטה זמנית או שגופים רגולטוריים יטילו מגבלות על פריסת חוות שרתים חדשות עקב פגיעה בסביבה.
המהלך הפיננסי סביב פלואידסטאק מהווה מיקרוקוסמוס מושלם של תעשיית הבינה המלאכותית בנקודת הזמן הנוכחית. מצד משקיעי הטכנולוגיה, קיימת הבטחה עצומה לטכנולוגיה משבשת הנתמכת על ידי חוזים של מיליארדי דולרים מחברות כמו אנתרופיק וגוגל, מה שמצדיק לכאורה תמחורי עתק. מנגד, המערכת הפיננסית התומכת בצמיחה זו שברירית וממונפת, כפי שהוכח מהקריסה הכמעט מוחלטת של קרן הגידור שמובילה את המהלך הנוכחי ומהקשיים של חברות ציבוריות בענף. המשקיעים ששוקלים כעת האם להצטרף לסבב הגיוס נדרשים לשקלל את ההזדמנות הנדירה לקחת חלק בתשתית הטכנולוגית, מול הסיכון הכבד של תמחור יתר, חוב תופח ופגיעות לזעזועים בשווקים הפיננסיים העולמיים. התוצאה של סבב גיוס זה עשויה לקבוע לא רק את עתידה של פלואידסטאק, אלא גם לשמש ברומטר מרכזי לאמון המשקיעים בסקטור תשתיות המחשוב כולו.
