מדד אמון הצרכנים הוא אחד האינדיקטורים החשובים ביותר לבחינת הדופק של הכלכלה המקומית, שכן הוא משקף בצורה ישירה את התחושות, הציפיות והחששות של משקי הבית בישראל. כאשר הציבור מרגיש בטוח במצבו הכלכלי ובמצב המשק, הוא נוטה להגדיל את ההוצאות והצריכה הפרטית, מה שמוביל לצמיחה. מנגד, חוסר ביטחון גורר צמצום בהוצאות והאטה כלכלית. הנתונים הרשמיים שפורסמו עבור חודש ספטמבר 2026 מצביעים על כך שמדד אמון הצרכנים בישראל עומד על 17%-. נתון זה מעיד על כך שהפסימיות עדיין שולטת בקרב הציבור, והמדד רחוק מלהצביע על אופטימיות או אפילו על היעדר ציפיות לשינוי, מצב שהיה משתקף לו המדד היה קרוב לאפס. המדד מחושב בטווח שנע בין פלוס 100, המייצג אופטימיות מוחלטת, לבין מינוס 100, המייצג פסימיות קיצונית, והמתודולוגיה שלו תואמת לחלוטין את הסטנדרטים המחמירים של ארגון ה-OECD.

כדי להבין לעומק את תמונת המצב, יש לצלול אל ארבעת המאזנים המרכיבים את המדד, אשר נותרו בחודש ספטמבר ללא שינוי משמעותי לעומת החודשים שקדמו לו. המאזן הראשון, הבוחן את השינוי שחל במצב הכלכלי של משק הבית בשנה האחרונה, מציג תמונה עגומה למדי עם ערך של 16%-. לעומת זאת, כאשר מסתכלים אל עבר העתיד האישי, ישנה נקודת אור זעירה: המאזן המתייחס לשינוי הצפוי במצבו הכלכלי של משק הבית בשנה הקרובה הצליח לטפס לטריטוריה החיובית ועומד על 0.9%. פער זה מלמד כי ברמה האישית, משקי הבית נאחזים בתקווה זהירה לשיפור קל. אולם, האופטימיות הזעירה הזו מתרסקת כאשר הציבור מתבקש להעריך את המצב ברמה הלאומית. המאזן הבוחן את השינוי הצפוי במצב הכלכלי של המדינה כולה בשנה הקרובה צולל לערך של 26%-. חוסר האמון העמוק בחוסן הכלכלי הלאומי מקרין באופן ישיר על הנכונות של האזרחים לפתוח את הארנק, כפי שמשתקף במאזן הרביעי, הבוחן את כוונות הפרטים לבצע רכישות גדולות בשנה הקרובה לעומת השנה החולפת. מאזן זה מציג את הנתון השלילי ביותר מבין הארבעה, ועומד על 28%-.

בחינה מעמיקה של הנתונים מגלה כי התחושות הכלכליות אינן מתחלקות באופן שווה בין כל חלקי החברה הישראלית, וקיימים פערים מהותיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות. בקרב האוכלוסייה היהודית נרשמה התאוששות קלה, כאשר ערך המדד עלה ל-13%- בהשוואה ל-18%- בחודש הקודם. מנגד, האוכלוסייה הערבית משדרת מצוקה כלכלית ופסימיות עמוקה הרבה יותר, עם מדד שצולל ל-33%-. גם רמת ההשכלה משחקת תפקיד מפתח בעיצוב תפיסת המציאות הכלכלית. בקרב בעלי תעודה אקדמית נרשמה עלייה באמון, והמדד שלהם עומד על 10%- לעומת 18%- בעבר. זאת בניגוד מוחלט לחסרי תעודת בגרות, שאצלם המדד נמוך משמעותית ועומד על 23%-. קבוצת הביניים, בעלי תעודת בגרות או תעודה על-תיכונית, ניצבת באמצע עם ערך של 20%-. משתנה נוסף שמשפיע דרמטית הוא מצב התעסוקה; בעוד שאצל המועסקים המדד עומד על 15%-, בקרב אלו שאינם מועסקים המדד משקף פסימיות חריפה יותר וממוקם על 23%-.

התנודתיות במדד אמון הצרכנים בשנים האחרונות מספרת את סיפורה של הכלכלה הישראלית, שחוותה טלטלות עזות ומשברים חסרי תקדים. בתקופת משבר הקורונה, בין חודש מרץ לאוקטובר 2020, המדד ידע עליות ומורדות חדים בהתאם לגלי התחלואה ולמדיניות הסגרים או ההקלות. בהמשך, המדד הראה סימני התאוששות, אך ספג מהלומה אנושה עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל בשבעה באוקטובר 2023, בעקבות האירועים הקשים ביישובי עוטף עזה. בחודש אוקטובר 2023 התרסק המדד ל-24%-, ובנובמבר המשיך וצלל לשפל של 29%-. לאורך כל שנת 2024 המדד נותר ברמות נמוכות מאוד, ונע סביב אזור ה-20%- עד 30%-. רק לקראת סוף שנת 2025 נרשמה התאוששות מסוימת כאשר המדד טיפס ל-15%- באוקטובר ובנובמבר 2025. מתחילת שנת 2026 ועד חודש אוגוסט, המדד התייצב בטווח שנע בין 16%- ל-22%-, כשהנתון הנוכחי של 17%- בחודש ספטמבר משקף מעין דריכה במקום וחוסר יכולת לפרוץ קדימה לעבר אזור חיובי יותר.

כדי לספק פרספקטיבה רחבה יותר, חשוב להשוות את מצב הרוח הכלכלי בישראל לזה השורר במדינות אחרות בעולם. בחינת הנתונים מול מדינות נבחרות בארגון ה-OECD מעלה כי ישראל אינה לבד בתחושת הפסימיות. הנתון הישראלי של 17%- זהה לחלוטין לממוצע השורר בגוש האירו, הכולל עשרים מדינות. ישנן מדינות שבהן המצב נתפס כקשה הרבה יותר בעיני הציבור, כגון סלובניה שרושמת 24%-, או יוון שסוגרת את הרשימה עם פסימיות קיצונית של 42%-. מן העבר השני, ניתן למצוא מדינות אירופאיות שמציגות חוסן כלכלי ואופטימיות יחסית, כמו שוודיה עם 0.4%- וליטא, שהיא המדינה היחידה שרושמת ערך חיובי של 0.5%. מיקומה של ישראל במרכז הטבלה השלילית מעיד על כך שהאתגרים המקומיים, יחד עם המגמות הכלכליות הגלובליות, מכבידים על כתפי האזרחים בצורה דומה למדינות מערביות אחרות.

אל תוך הקלחת הכלכלית הזו נכנס מהלך מאקרו-כלכלי דרמטי שהתרחש ממש בתחילת חודש ספטמבר 2026. בראשון בספטמבר, הוועדה המוניטרית של בנק ישראל קיבלה החלטה משמעותית להוריד את הריבית במשק ב-0.25%, מרמה של 3.50% ל-3.25%. צעד זה התאפשר הודות לסביבת אינפלציה מתונה שעמדה על 1.5% בלבד, היישר בתוך מרכז היעד של בנק ישראל. הורדת ריבית היא באופן מסורתי מהלך שאמור להקל על נוטלי המשכנתאות, להוזיל את עלויות האשראי של משקי הבית, ולעודד צריכה פנימית והשקעות. עם זאת, כאשר בוחנים את תגובת הציבור כפי שהיא משתקפת במדד אמון הצרכנים של אותו החודש, ניכר כי ההקלה המוניטרית טרם חלחלה לתחושת הביטחון האישית של האזרח הקטן. הציבור ממשיך לשדר איפוק רב, ככל הנראה עקב השפעות המלחמה המתמשכת, סיכונים גיאופוליטיים שמעיבים על האופק הפיננסי, והעלויות הגבוהות של יוקר המחיה שעדיין מורגשות היטב בכל ביקור בסופרמרקט או בתשלום שכר הדירה.

נדבך נוסף שמעמיק את ההבנה לגבי מצבו של הצרכן המקומי הוא מדד אמון הצרכנים היחסי, אשר נגזר מהמדד הראשי ומחושב ביחס לתקופת בסיס היסטורית המוגדרת בין מרץ 2011 לפברואר 2012. מדד יחסי זה מנרמל את הנתונים וקובע כי ערך של 100 מייצג מצב ניטרלי ביחס לעבר, בעוד שערכים נמוכים מ-100 מעידים על פסימיות מתגברת בהשוואה לאותה תקופת בסיס. בחודש ספטמבר 2026, מדד זה עומד על 85 בלבד. משמעות הנתון היא שכאשר הציבור הישראלי משווה את מצבו הנוכחי לתקופה שלפני מעל לעשור, הוא חש פסימיות משמעותית ומרגיש שהביטחון הכלכלי שלו נשחק משמעותית לאורך השנים האחרונות. תחושה מתמשכת זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שגם מהלכים פיננסיים מרחיבים אינם מצליחים כרגע לייצר שינוי מגמה אמיתי. האתגר הגדול שניצב כעת בפני קברניטי המשק אינו רק לנווט את הכלכלה ברמת הריביות והתקציבים, אלא להצליח לשקם מן היסוד את האמון העמוק של הציבור בעתידה הכלכלי של המדינה, אמון שמהווה תנאי הכרחי לכל התאוששות ארוכת טווח.