שוק ההון הישראלי עובר בשנים האחרונות טרנספורמציה עמוקה, כאשר אחד המאפיינים הבולטים שלה הוא כניסתם המאסיבית של משקיעים פרטיים לזירת המסחר. משקיעי הריטייל, המוגדרים כמשקיעים פרטיים אשר קונים באופן עצמאי ניירות ערך לחשבונם האישי, הפכו בשנתיים האחרונות לכוח משמעותי מאוד בבורסה בישראל. כדי להבין את סדרי הגודל של התופעה, מספיק להסתכל על נתוני הבורסה המראים כי בשנת 2025 לבדה נפתחו לא פחות מ־200 אלף חשבונות ריטייל חדשים. ההערכות הנוכחיות בשוק הן שכיום קיימים קרוב למיליון משקיעי ריטייל פעילים, נתון מדהים המשקף יחס של אחד מכל עשרה אזרחים בישראל שלוקח חלק פעיל במסחר. באופן כללי, משקיעים אלו מהווים כ־12% מכלל מחזורי המסחר הכלליים בבורסה המקומית. אולם, למרות הנוכחות ההולכת וגוברת שלהם לאורך שעות היום, בדיקה שערכה לאחרונה הבורסה מגלה תמונת מצב שונה לחלוטין כאשר מדובר בשלב המסחר החדש והמתקדם. משקיעי הריטייל פשוט נעדרים משלב הנעילה במסחר. בדיקת הבורסה לגבי מחזורי המסחר שמאפיינים את שלב הנעילה החדש, המכונה בשפה המקצועית מסחר בשער הנעילה או באנגלית Trading at Last, מראה כי המשקיעים הפרטיים מהווים 5% בלבד מהמחזור הכללי של המסחר במניות בשלב זה. נתון זה מצביע על שיעור השתתפות נמוך במיוחד של הציבור הרחב במנגנון החדש.

המספרים המוחלטים ממחישים את הפער אף יותר. מתחילת שנת 2026, מחזור המסחר של משקיעי הריטייל בשלב הנעילה עומד על 185 מיליון שקל בסך הכל. זאת, למרות שמהשקת שלב המסחר באוגוסט אשתקד עברו כ־22 מיליארד שקל בשלב הנעילה הכולל. המנגנון עצמו חווה צמיחה מרשימה מאז הטמעתו. על פי נתוני הבורסה, ממוצע יומי של מסחר בשער הנעילה בשנת 2026 עומד על 108 מיליון שקל. מדובר בעלייה חדה בהשוואה ל־71 מיליון שקל בשנת 2025, כלומר זינוק של 53%. גידול זה מעיד באופן ברור על אימוץ גובר של המסחר בשלב הנעילה על ידי השחקנים בשוק, והוא תואם גם לעלייה הכללית שנרשמת בהיקפי מחזורי המסחר בבורסה. הנהלת הבורסה מנסה כעת להבין לעומק מדוע דווקא הציבור הרחב בוחר להישאר בחוץ ולא לנצל את הכלי הפיננסי הזה.

כדי לרדת לעומק התופעה, יש להבין את המכניקה של שלב המסחר המיוחד ואת הערך המוסף שהוא מציע למשתתפים. מנגנון החדש מופיע למעשה בנוסף לשיטת המכרז הרגילה שהייתה מתבצעת תמיד בנעילה בשלב הסגירה של יום המסחר. בשיטה הקודמת והמסורתית, המשקיע לא יכול היה לדעת מראש לפי איזה מחיר בדיוק ייסגר המכרז ולפי איזה שווי סופי הוא עתיד לרכוש או למכור את המניה. השלב החדש פותר את בעיית חוסר הוודאות הזו בכך שהוא מוסיף חלון זמן ייעודי של 5 עד 6 דקות מיד אחרי מכרז הנעילה. בחלון זמן קריטי זה, שווי המניה או איגרת החוב כבר נקבע וידוע לכלל השוק. הבורסה למעשה מנסה לאפשר למשקיע לבצע עסקה אחרי שכבר נקבע שער הנעילה ובשער ידוע ומוחלט מראש. המשקיע מוזמן לרכוש את הנייר והוא מזין למערכת הוראה ללא מחיר נקוב. אם ישנו מוכר בצד השני של המערכת, העסקה מתבצעת באופן מיידי וללא הפתעות בתמחור.

הסיבות להשתתפות הנמוכה של משקיעי הריטייל בשלב מתקדם זה קשורות קשר הדוק לאופי הפעילות שלהם ולצרכים השונים שלהם מאלו של הגופים המוסדיים. על פי הערכות של בכירים בשוק ההון, הפער נובע מכך שהמנגנון נותן מענה בעיקר לצרכים המובהקים של המשקיעים הגדולים. עבור משקיע פרטי ממוצע, אין בדרך כלל חשיבות מיוחדת או קריטית לביצוע העסקה דווקא בשער הסגירה המדויק. המשקיע הפרטי נהנה מהגמישות ויכול לקנות או למכור את פוזיציית ההשקעה שלו במהלך כל שעות המסחר הרציף, תוך ניצול תנודות תוך יומיות. התמונה שונה לחלוטין כאשר מדובר על מוסדיים, משקיעים זרים, ובעיקר תעשיית הקרנות הפסיביות. עבור גופים אלו, המנהלים מיליארדי שקלים, שער הסגירה משמש כנקודת ייחוס מרכזית והכרחית. שער זה משמש אותם לחישוב מדדים, לקביעת שווי נכסים מדויק, ולמדידת ביצועי הקרן מול מדד ההשוואה שלה. שלב המסחר החדש מאפשר להם להמתין בסבלנות עד ששער הסגירה כבר ידוע וסופי, ואז לבצע בו את עסקאות ההתאמה שלהם. פעולה זו מאפשרת לגופים המוסדיים לצמצם משמעותית סטיות מהמדד שאחריו הם עוקבים, ומעלימה את אי־הוודאות לגבי מחיר הביצוע הסופי של הפקודה.

הטמעת המנגנון אינה מהלך מקרי, אלא חלק מתוכנית אסטרטגית רחבה של הבורסה המקומית. אימוץ השלב החדש, שאותו נקטה הנהלת הבורסה תחת הובלתו של המנכ"ל איתי בן זאב, נעשה בראש ובראשונה על מנת לדמות את מבנה המסחר בתל אביב למקובל במסחר בבורסות הגדולות והמתקדמות בעולם. המטרה המרכזית הייתה להקל על הפעילות של גופים מוסדיים ומשקיעים זרים בזירה המקומית. כבר בדו"ח השנתי ל־2024, הבורסה סימנה את השלב החדש כאחד ממיזמי התשתית המרכזיים שהיא מתכננת להשיק במחצית השנייה של שנת 2025. מהלך זה תוכנן לצאת לפועל לצד צעדים אסטרטגיים נוספים, כמו המעבר ההיסטורי לשבוע מסחר בימים שני עד שישי, וכן תוכניות שונות לשיפור הנזילות בשוק. נראה כי האסטרטגיה הזו נושאת פרי בכל הקשור למשיכת כסף זר. המשקיעים הזרים אחראים כיום על 35% ממחזור הנעילה, אשר עומד בממוצע על סכום מרשים של 1.1 מיליארד שקל בשנת 2026. סך הכל, פעילות כלל האפיקים בבורסה בשלב הסגירה מסתכמת ב־6.2 מיליארד שקל, כאשר נתח עצום של 4 מיליארד שקל מתוכם שייך ישירות למשקיעים זרים. הבורסה מציינת כי בחודש ינואר 2026 הזרים היוו כ־27% ממחזור המסחר בשוק המניות הכללי. התחזית הרשמית היא כי העלייה בהשתתפות הזרים בשוק המקומי תימשך גם בעתיד.

אך כיצד ניתן לגשר על הפער ולהכניס גם את הציבור הרחב לזירה המתוחכמת הזו? יניב פגוט, מנהל המסחר בבורסה, שופך אור על שורש הבעיה והאתגר הניצב בפני השוק. לדבריו, דפוס זה של שימוש חסר בפקודות מסחר מתוחכמות הוא בעיה כללית המזוהה באופן עקבי בפעילות של המשקיע הפרטי. פקודות מסחר אלו נבנו ונועדו לשרת גם את המשקיעים הקטנים, ולספק להם ודאות וכלים לניהול סיכונים חכם יותר. ואולם, פגוט מדגיש כי בהיעדר היכרות מספקת ובהיעדר הנגשה נכונה של הכלים הללו על ידי חברי הבורסה והברוקרים, המשקיעים הפרטיים פשוט מחמיצים את היכולת הזו. האתגר הגדול של הבורסה ושל פלטפורמות המסחר כעת הוא לא רק לספק תשתיות טכנולוגיות מתקדמות ברמה עולמית, אלא גם לדאוג לחינוך פיננסי ולממשקי משתמש שיעודדו את מיליון החשבונות של משקיעי הריטייל לנצל את מלוא הפוטנציאל של שוק ההון המקומי. כאשר המשקיע הפרטי יבין שהמתנה לחלון בן חמש הדקות בסוף היום יכולה להעניק לו ביטחון במחיר הביצוע, ייתכן ונראה שינוי במגמה וחלוקה מאוזנת יותר של מחזורי המסחר בשלב הנעילה בין המוסדיים הענקיים לבין האזרח הקטן. השקיפות והוודאות שמציע המנגנון החדש הם כלים רבי עוצמה, ומרגע שייפרץ מחסום הידע, שוק ההון כולו צפוי להרוויח מנזילות מוגברת ומהשתתפות פעילה ועמוקה יותר של כלל שכבות המשקיעים.