לאחרונה הטיל משרד האוצר פצצה כלכלית של ממש כאשר הציג את התחזית המעודכנת במסגרת הנומרטור, תוכנית התקציב התלת שנתית של ממשלת ישראל. על פי הנתונים שהוצגו, המוסד לביטוח לאומי צפוי להגיע למצב שבו לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו כבר בשנת 2029. המשמעות היא שקופת הביטוח הלאומי, שאמורה להוות את רשת הביטחון הסוציאלית של אזרחי ישראל, נמצאת בנתיב התנגשות עם המציאות הפיננסית, זאת לאחר שבשנים האחרונות המוסד כבר מתנהל תחת גירעון מעמיק. התחזית הקודרת הזו מקבלת משנה תוקף על רקע המציאות הכלכלית המורכבת של ישראל בשנים האחרונות, הכוללת את ההשלכות הפיננסיות העצומות של מלחמת חרבות ברזל, הוצאות ביטחוניות חסרות תקדים שחצו את רף המאות מיליארדים, וסביבת ריבית גבוהה של בנק ישראל שהכבידה על המשק ועל החוב הממשלתי. השילוב של מציאות ביטחונית וכלכלית מאתגרת, יחד עם הורדות דירוג האשראי של ישראל על ידי סוכנויות בינלאומיות, מחייב את הממשלה למצוא פתרונות מיידיים למשברים מבניים כמו זה של הביטוח הלאומי.

הסיבות לבור התקציבי ההולך וגדל בביטוח הלאומי נשענות על מספר גורמים מרכזיים. בראש ובראשונה, הרפורמות שיושמו בשנים האחרונות הרחיבו באופן דרמטי את מעגל הזכאויות לקצבאות, במיוחד בתחומי הסיעוד והטיפול בילדים נכים. הרחבה זו, אף שהיא מבורכת מבחינה חברתית ומוסרית, יצרה עומס כלכלי אדיר על המערכת שלא לוותה במקורות מימון תואמים. מעבר לכך, בעיות התזרים אינן חדשות והן תולדה של החלטות היסטוריות, חלקן נוגעות למדיניות של משרד האוצר עצמו. במשך שנים רבות, נהג הביטוח הלאומי להעביר את עודפי הגבייה שלו למשרד האוצר, ובתמורה קיבל איגרות חוב ייעודיות. אולם, הריבית הממוצעת על איגרות חוב אלו נשחקה עם השנים וירדה בהדרגה מסביבה של 5% לסביבה של 3%, כאשר רק חלק מהקרן נהנה מריבית קבועה והשאר מריבית משתנה. שחיקה זו פגעה אנושות בתשואות שהיו יכולות לשמש כרית ביטחון ליום פקודה.

לפני כשנתיים, עם פרוץ המלחמה והצורך הדחוף במקורות מימון, נעשה ניסיון לקדם רפורמה בגבייה של המוסד. תחילה, משרד האוצר שקל להקפיא את מדרגות המס ואת נקודות הזיכוי, ואף בחן אפשרות לפגוע בקצבאות הילדים. בסופו של דבר, בשל לחצים פוליטיים כבדים, הוחלט לגנוז את התוכניות הללו ובמקומן להעלות את דמי הביטוח הלאומי לציבור. צעד זה ספג ביקורת חריפה מצד גורמי המקצוע, שכן הוא שוב הטיל את הנטל הכלכלי על כתפיו של הציבור העובד, תוך פגיעה בעצמאותו התקציבית של הביטוח הלאומי. הכספים שנגבו ויועדו לכאורה להבטיח את עתיד הקצבאות, נבלעו למעשה בתוך קופת המדינה הכללית ושימשו לכיסוי ההוצאות השוטפות של הממשלה, מציאות שהמחישה את הפגיעות של כספי הציבור.

כעת, משרד האוצר מתכוון להוביל שינוי משמעותי מול הממשלה החדשה, אך הפעם הכיוון הוא שונה לחלוטין. המסמכים המקצועיים שהופצו לאחרונה מבהירים כי העלאה רוחבית נוספת של דמי הביטוח הלאומי לעובדים תפגע קשות בשוק התעסוקה ותכביד את נטל המס האפקטיבי על האוכלוסייה היצרנית. לפיכך, הפתרון המוצע מתמקד בשינוי הליכי הגבייה מאוכלוסיות שאינן נמצאות במעגל העבודה. נכון להיום, הפערים בתשלומי הביטוח הלאומי הם עצומים וקשים להצדקה כלכלית. שכיר המשתכר את השכר הממוצע במשק, שעומד על כ-13.5 אלף שקלים, משלם מדי שנה 5,880 שקלים למוסד לביטוח לאומי. לעומתו, מובטלים זכאים להנחה משמעותית ומשלמים 1,716 שקלים בשנה, שהם פחות מ-30% מהסכום שמשלם עובד ממוצע. במקביל, אוכלוסיית הסטודנטים ותלמידי הישיבות נהנית מהנחה קיצונית עוד יותר, עם תשלום סמלי של 576 שקלים בשנה בלבד, כלומר כ-48 שקלים בחודש. סכום זה מהווה פחות מ-10% מהגבייה שמוטלת על השכיר העובד.

הפערים הללו מעוררים דיון ציבורי נוקב, במיוחד כאשר בוחנים את ההבדל המהותי בין ההנחות הניתנות לסטודנטים לאלו הניתנות לאברכים. עו"ד שלומית רביצקי טור-פז מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מצביעה על ההבחנה הזו וטוענת כי בעוד שההנחה לסטודנטים מוגבלת לתקופת לימודי התואר ומבוססת על התפיסה שהכשרתם המקצועית תוביל לעלייה עתידית בשכרם ובתרומתם הכלכלית לקופת המדינה, ההנחה הניתנת לאברכים תקפה באופן קבוע עד לגיל הפרישה. מחקרים שנערכו במכון מראים כי הפער המצטבר בתשלומי הביטוח הלאומי של אברך, לעומת מובטל רגיל, עומד על למעלה מ-55 אלף שקלים לאורך חייו. כאשר משווים את התשלום המופחת לשכר הממוצע של עובד בחברה החרדית, ההפסד לקופת המדינה מזנק ליותר מ-111 אלף שקלים עבור כל אברך שנשאר במסגרת הישיבה. יש לציין כי נתונים אלו מקבלים משמעות כבדת משקל בהתחשב בכך ששיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים עומד על כ-53% בלבד.

שינוי מסוים במגמה הכלכלית נרשם בחודש ינואר האחרון, בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא חוק הגיוס והפסקת תקצוב הישיבות. כתוצאה מהמהלך, נשללה ההנחה בדמי הביטוח הלאומי מכ-90 אלף תלמידי ישיבות בני 18 עד 29 החייבים בגיוס, וכעת הם נדרשים לשלם 143 שקלים בחודש בדומה למובטלים. למרות זאת, אוכלוסיית האברכים בישראל ממשיכה לגדול בקצב מהיר של למעלה מ-4% בשנה, וההערכות המעודכנות מדברות על כ-175 אלף תלמידי ישיבות. המגמות הדמוגרפיות מצביעות על כך שהאתגר רק ילך ויחריף בשנים הבאות. על פי תחשיבי המוסד לביטוח לאומי, הגירעון צפוי לתפוח ל-18 מיליארד שקלים בשנת 2030, ולזנק לסכום דמיוני של 48 מיליארד שקלים עד שנת 2050. במקביל להזדקנות הכללית של האוכלוסייה, התחזיות חוזות כי חלקה של החברה החרדית יגיע לכ-30% מכלל אזרחי ישראל עד שנת 2065. כיום, כאשר כ-350 אלף ישראלים בגיל העבודה נמצאים מחוץ לשוק התעסוקה ומשלמים תעריף מינימלי, הנטל הכלכלי על המעמד העובד והיצרני הופך למאתגר במיוחד.

ברור לכלכלנים ולאנשי המקצוע כי טיפול בסוגיית דמי הגבייה לבדה לא יספיק כדי להציל את המוסד לביטוח לאומי. לאורך השנים, ועדות ציבוריות רבות דנו בנושא והגישו המלצות מקיפות שנותרו ברובן ללא יישום. ועדה ציבורית משנת 2012, כמו גם צוות מומחים בראשות פרופ' איתן ששינסקי שפעל לפני מספר שנים, הציגו שורה של פתרונות מבניים חיוניים. בין ההצעות המרכזיות שעלו ניתן למצוא את ההפרדה של קצבאות הזקנה והסיעוד לתוך מערכת נפרדת ומאוזנת אקטוארית באמצעות מנגנון אוטומטי, העלאת גיל הפרישה לנשים, הצמדת גיל הפרישה לתוחלת החיים העולה, וכן איחוד מערכות הגבייה של הביטוח הלאומי ומס הכנסה כדי למנוע כפילויות וליעל את המערכת לחלוטין. יישום של צעדים כלכליים ומבניים אלו, לצד יצירת תמריצים משמעותיים ליציאה לעבודה, בניית מערך הכשרות מקצועיות מותאם, ושילוב אוכלוסיות מודרות בשוק התעסוקה המודרני, הוא הכרחי לחלוטין כדי להבטיח את עתידה הכלכלי של מדינת ישראל ואת קיומה של רשת ביטחון חברתית חזקה ואמינה גם עבור הדורות הבאים.