מפת השלום העולמית של שנת 2026 משקפת מציאות מורכבת של קיטוב עמוק, שבה איים של יציבות ניצבים מול מוקדי סכסוך מתמשכים ואלימים. מכון לכלכלה ושלום, גוף מחקר בינלאומי מוביל, פרסם את הדו"ח השנתי שלו המקיף מאה שישים ושלוש מדינות וטריטוריות עצמאיות, המהוות יחד למעלה מ-99% מאוכלוסיית העולם. הדו"ח אינו רק מדרג את המדינות אלא מצייר תמונה עגומה של השינויים הגיאופוליטיים שמעצבים את תקופתנו. זוהי השנה השתים עשרה ברציפות שבה נרשמת הידרדרות ברמת השלום העולמית הכללית. מומחי המכון מתארים את המציאות במונח הפיצול הגדול, תופעה המאופיינת בשחיקת כוחן של המעצמות האירופאיות ובעליית השפעתן של מדינות בדרג ביניים, תהליך שמוביל למערכת בינלאומית מבוזרת ופחות צפויה. נתונים מעודכנים חושפים כי בתקופה האחרונה תשעים ותשע מדינות חוו הידרדרות ברמת השלום, בעוד שרק שישים ושתיים מדינות הציגו שיפור, נתון המצביע על כך שההסלמה הופכת לנחלתן של מדינות רבות יותר ברחבי הגלובוס.
בחינה מעמיקה במדד מגלה תבנית גיאוגרפית המציבה את אירופה כאזור השליו ביותר בעולם. ריכוז יוצא דופן של מדינות בעלות ציוני שלום גבוהים מאוד נמצא ביבשת זו, כאשר שבע מתוך עשר המדינות המובילות בדירוג שוכנות בה. איסלנד שומרת על מעמדה כמדינה השלווה ביותר, הישג חסר תקדים שהיא רושמת זו השנה התשע עשרה ברציפות, בזכות שילוב של מערכות רווחה חזקות ואמון ציבורי. הציון שלה משקף רמות נמוכות של פשיעה, היעדר כמעט מוחלט של סכסוכים, ויציבות פוליטית איתנה. לצידה מככבות שוויץ, סלובניה, אירלנד, אוסטריה ופורטוגל, המפגינות כולן רמות יוצאות דופן של הרמוניה אזרחית. דפוס זה אינו נעצר בעשירייה הפותחת, אלא מתפרס על פני חלקים נרחבים של צפון ומערב אירופה. עם זאת, התמונה אינה אחידה לחלוטין, שכן חלקה המזרחי של היבשת מתמודד עם מציאות שונה בתכלית בשל סכסוכים מזוינים ומתחים גיאופוליטיים הולכים וגוברים.
למרות הדומיננטיות האירופאית המובהקת, הדו"ח מוכיח כי שלווה אינה נחלתה הבלעדית של יבשת אחת, וציונים גבוהים נרשמים גם ברחבי אזור אסיה והאוקיינוס השקט, באמריקה ובאפריקה. ניו זילנד תופסת את המקום השני והמכובד בדירוג הכולל, ומייצגת מופת של סובלנות חברתית וביטחון באזור הפסיפי. באסיה, סינגפור בולטת במקום השמיני ויפן סוגרת את העשירייה הפותחת, כאשר שתיהן מציגות מודלים של ביטחון פנים קפדני ביותר והיעדר מעורבות בסכסוכים אלימים. גם יבשת אמריקה מיוצגת בכבוד עם קנדה הממוקמת במקום הארבע עשרה, בעוד אוסטרליה מתברגת למקום העשרים. מעבר למעצמות הכלכליות הגדולות, המפה חושפת כי גם מדינות קטנות יותר מסוגלות לטפח סביבה בטוחה להפליא עבור אזרחיהן. בוטאן, מאוריציוס, מזרח טימור ובוצוואנה בולטות כמדינות מחוץ לאירופה בעלות רמות שלום גבוהות. נתון זה מדגיש כי יציבות פנימית אינה תלויה בהכרח בכוח צבאי, אלא בלכידות חברתית עמוקה וביחסים טובים עם המדינות השכנות.
המתודולוגיה העומדת בבסיס המדד מורכבת ומקיפה, ונשענת על עשרים ושלושה אינדיקטורים הבוחנים את רמת השלום של כל מדינה. המכון מגדיר שלום במונחים של שלום שלילי, כלומר היעדר מוחלט של אלימות או פחד מאלימות בחיי היום יום. האינדיקטורים הללו מחולקים לשלושה תחומי ליבה עיקריים המשקללים יחד את הציון הסופי. התחום הראשון עוסק בביטחון ובטיחות חברתית בתוך גבולות המדינה, וכולל מדדים הבוחנים את רמת ההרמוניה בחברה כגון שיעורי פשיעה, אלימות פלילית, פעילות טרור, תדירות הפגנות אלימות, יציבות פוליטית והיקף העקורים הפנימיים. התחום השני בוחן סכסוכים מקומיים ובינלאומיים באמצעות אינדיקטורים המנתחים את היקף המעורבות של המדינה בסכסוכים פנימיים וחיצוניים ואת מספר ההרוגים הנובע מהם. התחום השלישי מתמקד ברמת המיליטריזציה של החברה, ומשקף את הקשר בין ההתעצמות הצבאית לרמת השלווה. בפרק זה נבחנות ההוצאות הביטחוניות, הגישה לנשק והיקף ייצוא וייבוא הנשק. ככל שציונה של מדינה נמוך יותר בטווח שבין אחד לחמש, כך היא שלווה יותר.
מהעבר השני של הסקאלה, במדינות שצבועות בגוונים הכהים ביותר במפה, מתרכזות הרמות הנמוכות ביותר של שלום עולמי. אזורים אלו מאופיינים בהתמודדות עם סכסוכים צבאיים פעילים, תסיסה אזרחית מתמשכת או חוסר יציבות פוליטית שמונעת פיתוח. רוסיה סוגרת את הרשימה במקום המאה שישים ושלושה, ומדורגת רשמית כמדינה הפחות שלווה בעולם בשנת 2026, נתון שנותר ללא שינוי מהשנה החולפת ומשקף את מעורבותה בעימותים. לצידה נמצאות מדינות שחווות עשורים של משברים הומניטריים, ובהן סודאן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אוקראינה, ישראל, דרום סודאן, אפגניסטן, תימן וסוריה. מדינות אלו יוצרות מקבצים אזוריים בולטים על גבי המפה במזרח אירופה, המזרח התיכון ואפריקה. מיקומים אלו ממחישים כיצד סכסוכים מזוינים וקריסה של מוסדות מדינה מעצבים את הגיאוגרפיה העולמית של השלום. מלחמות אלו פוגעות בביטחון הפיזי המיידי, משמידות תשתיות קריטיות, מחריבות את הכלכלה ויוצרות גלי הגירה המשפיעים עמוקות גם על המדינות השכנות ועל הקהילה הבינלאומית.
נתוני העומק האקטואליים של הדו"ח חושפים מציאות מטרידה שבה אופי הסכסוכים הבינלאומיים עובר שינוי דרמטי. העולם עד כיום למספר הגבוה ביותר של סכסוכים פעילים מבוססי מדינה מאז תום מלחמת העולם השנייה, עם לא פחות משישים ואחד סכסוכים מאומתים כאלו. אחד הגורמים המרכזיים להידרדרות הוא המהפכה הטכנולוגית המהירה בשדה הקרב, שמותירה את מערכות החוק הבינלאומי מאחור. השימוש התדיר בכלי טיס בלתי מאוישים הפך למאפיין הקטלני ביותר של לוחמה מודרנית עכשווית, עם זינוק של למעלה מ-11,500% בתקיפות רחפנים צבאיים. במקביל, שילוב הולך וגובר של מערכות בינה מלאכותית בכלי נשק אוטונומיים מכווץ את זמני רכישת המטרות מימים שלמים לשניות בודדות. התפתחות זו מייצרת מציאות מבצעית חדשה שבה מכונות מופקדות על קבלת החלטות מבלי שגורם אנושי יוכל לבקרן בזמן אמת. שינויים אלו מורידים את סף היציאה למלחמה, מקשים על סיומם הדיפלומטי של סכסוכים ותורמים להפיכת העולם למקום פחות בטוח.
למצב הלחימה המתמיד יש גם מחיר כלכלי עצום שקשה לאמוד את מלוא השלכותיו ההרסניות בטווח הארוך. על פי נתוני 2026, ההשפעה הכלכלית העולמית של אלימות וסכסוכים הגיעה ליותר מ-21 טריליון דולר בשנה החולפת. סכום זה שווה ערך לכ-10.5% מהתוצר המקומי הגולמי העולמי כולו. מדובר במשאבים אדירים שהיו יכולים להיות מופנים לפיתוח תשתיות אזרחיות, לקידום חינוך, לשיפור שירותי בריאות ציבוריים ולהתמודדות עם משבר האקלים. מנגד, ההוצאה העולמית השנתית על בניית שלום על ידי גופים בינלאומיים נותרה זעומה להחריד, ועומדת על חלקיק קטן מאחוז אחד מסך ההוצאות הצבאיות. עובדה זו ממחישה את סדרי העדיפויות של הקהילה הבינלאומית. הפער העצום בין ההשקעה בניהול מלחמות והתעצמות צבאית לבין ההשקעה במניעתן, מנציח מעגל קסמים של אלימות שקשה לפרוץ. המפה המפורטת משמשת לא רק ככלי סטטיסטי, אלא כמראה חדה המשקפת את מצבה של האנושות וקוראת לשינוי סדרי עדיפויות גלובליים למען הבטחת עתיד יציב יותר לכולם.
