תעשיית הבינה המלאכותית שואבת לתוכה מאות מיליארדי דולרים מדי שנה, כאשר התזה המרכזית המופנית כלפי המשקיעים והציבור הרחב נשענת על הבטחה להפחתה דרסטית בשעות העבודה האנושיות. המרוץ לפיתוח תשתיות מחשוב מתקדמות מלווה בנרטיב שלפיו האלגוריתמים ייקחו על עצמם את הנטל התפעולי, ויאפשרו לכוח העבודה הגלובלי ליהנות מיותר פנאי. הציפיות הללו אינן נולדות בוואקום, אלא מטופחות באופן אקטיבי על ידי בכירי התעשייה. כבר לפני ארבע שנים, גורם בכיר במערך ההנדסה של גוגל שרטט קו זמן ברור, לפיו שנת 2025 תביא עמה את המעבר המיוחל לשבוע עבודה בן ארבעה ימים בלבד.
מוקדם יותר השנה, חברת OpenAI אימצה את הרעיון הזה בדיוק והפכה אותו להמלצה רשמית עבור המגזר העסקי. החברה, שעומדת בחזית פיתוח המודלים השפתיים, קראה לארגונים להתחיל בפיילוטים מעשיים של שבוע עבודה מקוצר, תוך שמירה מלאה על רמת השכר הקיימת. ההיגיון שהוצג מאחורי המהלך גורס כי היכולות הטכנולוגיות החדשות יאיצו את התפוקה האנושית במידה כזו, שהעולם התאגידי חייב להכין את עצמו לשינוי מבני עמוק בשגרת התעסוקה. על הנייר, מדובר במשוואה כלכלית קוסמת: שמירה על תפוקה זהה או גבוהה יותר, בחיסכון של עשרים אחוזים מזמן העבודה השבועי.
עם זאת, הפער בין החזון השיווקי לבין המציאות התפעולית בתוך אותן חברות מתגלה כרחב במיוחד. המנוע האמיתי שמאחורי פיתוח הכלים הללו אינו אלגוריתם עצמאי, אלא כוח אדם אנושי הנדרש למאמץ חסר תקדים. בעוד שהחברות מוכרות לעולם תמונה של יעילות ופנאי, חדרי השרתים ומשרדי הפיתוח בעמק הסיליקון פועלים בקצב מסחרר שאינו מזכיר כלל את שבוע העבודה המסורתי. הלחץ להקדים את המתחרים ולהצדיק את הערכות השווי העצומות מתורגם ישירות לשחיקה אינטנסיבית של ההון האנושי, אשר נדרש להקריב את זמנו הפנוי כדי לתחזק את האשליה הטכנולוגית.
עדות חיה לתרבות הארגונית התובענית מספק עובד טכני לשעבר ב-OpenAI, שעזב את תפקידו בשנה שעברה. לדבריו, החברה מעולם לא טרחה לבחון על עצמה את מודל שבוע העבודה המקוצר שעליו היא ממליצה לאחרים. תחת זאת, המציאות היומיומית תוארה כסביבה נוקשה ואכזרית, רצופה בישיבות חירום תכופות ובתהליכי הערכת ביצועים חסרי פשרות שהובילו לא פעם לפיטורים פתאומיים של קולגות. העובד תיאר שגרה שבה הגעה למשרד בימי שבת וראשון היא בגדר נורמה, רק כדי לסגור פערים או לוודא שמערכות מורכבות לא קורסות תחת העומס.
הפרדוקס הזה מקבל משנה תוקף כשבוחנים את ההצהרות של חברות מתחרות. אנתרופיק, למשל, מתגאה בכך שכלי התכנות שלה, קלוד, מסוגל לפעול באופן רציף במשך שבע שעות רצופות ללא הפסקה, נתון המקביל ליום עבודה תאגידי מלא. במקביל, מארק צוקרברג הכריז כי השנה הנוכחית היא נקודת המפנה שבה הטכנולוגיה תשנה דרמטית את אופן העבודה, ותאפשר למספר מצומצם בהרבה של עובדים להפיק תוצאות חסרות תקדים. התרגום הפיננסי של ההצהרה הזו הגיע מהר מאוד, כאשר מטא חתכה את מצבת כוח האדם שלה ופיטרה עובד אחד מתוך כל עשרה. מנכ"ל אנתרופיק, דריו אמודיי, מוסיף רובד מפוכח למגמה, כשהוא מזהיר כי עלייה בלתי נמנעת בפריון של כלי הבינה המלאכותית תוביל לאובדן משרות נרחב אף יותר.
ההשקעות האדירות בתשתיות טכנולוגיות ממשיכות לייצר ציפיות לעתיד תעסוקתי נינוח יותר, אך המציאות בשטח מצביעה על כיוון הפוך לחלוטין. בעוד שהאלגוריתמים משווקים כפתרון הקסם ליעילות ארגונית, האנשים שבונים אותם נמתחים עד לקצה גבול היכולת תחת לחץ תאגידי כבד. בסופו של דבר, המעבר המובטח לכלכלה אוטומטית ועתירת פנאי נסלל כיום על גבי שעות עבודה ארוכות ומאמץ אנושי חסר פשרות.
