ניסיון לכמת את העושר העולמי, על שלל המורכבויות הפיננסיות והכלכליות שלו, הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. כלכלנים, חוקרים ומוסדות פיננסיים ברחבי העולם משקיעים משאבים אדירים במעקב אחר מדדים קפדניים, בניתוח נתוני צמיחה, ובהערכת החובות והנכסים של מדינות, תאגידים ואנשים פרטיים. המטרה של כל המאמצים הללו היא לנסות להבין את התמונה הגדולה, לנסח מעין מאזן כולל של האנושות שיוכל לזקק את כל המשאבים והגירעונות הבלתי נתפסים שלנו לכדי נתונים ברורים. נתונים אלו אמורים לספק לנו תובנות מעמיקות לגבי מצבנו הכלכלי, להצביע על מגמות ארוכות טווח, ולעזור לנו להבין האם אנחנו צועדים לקראת שגשוג או לקראת משבר חסר תקדים.

אחד הגופים המובילים שלקח על עצמו את המשימה המורכבת הזו בשנים האחרונות הוא מכון המחקר העולמי של חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי. המכון עוקב אחר מדדי הבסיס הללו ובוחן במבט רחב את כלל הנכסים וההתחייבויות על פני כדור הארץ, בניסיון לספק עדשה שקופה ואובייקטיבית לבחינת הבריאות הכלכלית העולמית. עם זאת, הדו"ח המעודכן ביותר שלהם מציג תזה מטרידה במיוחד המעוררת דאגה רבה בקרב קובעי מדיניות ומשקיעים. על פי הדו"ח, המאזן הפיננסי הבינלאומי שלנו יצא לחלוטין מאיזון והתנתק מהכלכלה הריאלית. המשמעות היא שפחות ופחות הון מוחשי ומוצרים פיזיים מרכיבים את טריליוני הדולרים של העושר הקיים, בעוד שיותר ויותר מהעושר הזה מבוסס על תשואות תיאורטיות, הערכות שווי מנופחות ומספרים שקיימים אך ורק על מסכי מחשב.

כדי להבין את עומק הבעיה, יש להתעמק באופן שבו נוצר העושר הזה. כלכלני מקינזי מסבירים כי העושר העולמי כיום מושרש בעליית ערך של נכסים בקצב מהיר הרבה יותר מאשר קצב ההשקעה והצמיחה בכלכלה האמיתית. המצב הזה מייצר רמות שיא היסטוריות של עושר על הנייר, במידה שלא נראתה מעולם בהיסטוריה הכלכלית המודרנית. החשודות המיידיות והמרכזיות שמובילות את המגמה המסוכנת הזו הן שתי הכלכלות הגדולות בעולם, ארצות הברית וסין. בשתי המדינות הללו, הזינוק החד בערכם של נכסים קיימים, סחורות מסוימות ועסקים, הוא המנוע העיקרי מאחורי הקפיצה הכללית במונחי עושר. הבעיה היא שהקפיצה הזו מתרחשת למרות שהיא אינה מהווה אינדיקטור אמיתי ליצירת ערך חדש או שיפור בפריון. כל זאת קורה במקביל לכך ששתי המדינות מתמודדות עם רמות חוב חסרות תקדים, מה שהופך את המערכת כולה לשברירית ורגישה לזעזועים.

החוקרים מצביעים על כשל שוק מהותי המתרחש כאשר ערך המניות בבורסה עולה בקצב מהיר יותר מהתוצר המקומי הגולמי. במצב עניינים כזה, הון עצום מנותב באופן לא פרופורציונלי למהלכים פיננסיים טקטיים כמו רכישה עצמית של מניות על ידי תאגידים, פעמים רבות תוך שימוש במינוף גבוה ובחובות חדשים. הפעולות הללו דוחפות את הערכות השווי של החברות כלפי מעלה ומעשירות את בעלי המניות בטווח הקצר, אך הן מרעיבות את הכלכלה האמיתית. הכסף שמושקע בהנדסה פיננסית בא על חשבון השקעות בתשתיות, במחקר ופיתוח, בהקמת מפעלים חדשים ובשדרוג טכנולוגי, אלו בדיוק סוגי ההשקעות שמייצרים צמיחה יציבה וארוכת טווח.

אחת הדוגמאות הקיצוניות ביותר לניתוק הזה מתרחשת בימים אלו ממש סביב מהפכת הבינה המלאכותית. ההוצאות המונומנטליות בתחום זה מגיעות לממדים היסטוריים, כאשר חלק ניכר מהכסף ממומן באמצעות מנגנונים מסוכנים של מימון מעגלי, וגרוע מכך, באמצעות חובות כבדים. כל ההשקעה האדירה הזו מוזרמת לסקטור שעדיין נדרש להוכיח את היתכנותו הכלכלית ואת ערכו המסחרי בקנה מידה רחב. מומחים רבים טוענים כי למרות ההייפ העצום, הבינה המלאכותית כמעט ולא תרמה בפועל לצמיחה הכלכלית הריאלית בשנת 2025, למרות סכומי העתק שנשפכו אל תוך התעשייה. ובכל זאת, הריצה המטורפת למניות הטכנולוגיה דחפה את שוקי המניות העולמיים לעלייה מדהימה של 20% במהלך השנה. הזינוק הזה העלה את השווי המצרפי של החברות הללו לכמעט פי ארבעה מהתוצר המקומי הגולמי של ארצות הברית כולה. לנוכח טירוף הבנייה וההשקעות, מקינזי מציינים כי הכרחי שרווחי החברות יעמדו בציפיות הגבוהות שהשוק מגלם, אך הבטחה זו רחוקה מלהיות ודאית. זהו ביטוי מובהק של צמיחה על הנייר בלבד, תופעה שהחוקרים אינם רואים בה התקדמות כלכלית בריאה או בת קיימא.

בעוד שהעושר של משקי הבית בכלל המדינות צמח באופן לא פרופורציונלי לתוצר המקומי הגולמי במשך כשלושה עשורים, הנתונים של השנה החלופת חושפים קרע חריף ודרמטי במיוחד. ההון העולמי הגיע לרמות הגבוהות ביותר שנרשמו אי פעם, עם סך נכסים גלובלי של 1.7 קוודריליון דולר ועושר משקי בית המסתכם ב-570 טריליון דולר. המספרים הדמיוניים הללו מתקיימים במציאות שבה כלכלות רבות למעשה דורכות במקום. הפריון, שהוא המנוע האמיתי של שיפור ברמת החיים, לא הצליח להדביק את הקצב בכלכלות המתקדמות, וגם לא נרשמה יצירת עושר ריאלית באמצעות השקעות נטו חדשות. הכותבים של הדו"ח מצביעים על כך שהפתרון הטוב והברור ביותר למצב הוא הגדלה משמעותית של הפריון, אך מזהירים כי ייתכנו גם תרחישים קודרים הרבה יותר. מספר סוגי נכסים תפחו לממדים שאינם תואמים כלל את הכלכלה הבסיסית, מה שמעלה את הסבירות לתיקונים כואבים. התיקונים הללו יכולים להופיע בצורה של אינפלציה הרסנית שתשחק את ערך הכסף, או לחלופין דרך קריסה של הערכות שווי הנכסים ומחיקת הון המונית בבורסות.

מה שהופך את התמונה למטרידה עוד יותר היא העובדה שהפער הזה בין עושר משקי הבית לבין הפריון עלול להיות גרוע משנדמה, וזאת בשל נתוני תוצר מקומי גולמי שמנופחים באופן מלאכותי. הגירה גבוהה, למשל, מקפיצה את נתוני התמ"ג הרשמיים פשוט משום שהיא מרחיבה את בסיס הצרכנים במדינה. יותר אנשים קונים יותר לחם, משלמים יותר שכר דירה וצורכים יותר חשמל. אולם, הנתון הכללי הזה אינו לוקח בחשבון את החרפת פערי העושר, שכן אזרחים רבים אינם רואים את ההכנסות והנכסים שלהם צומחים בקצב שהסטטיסטיקה היבשה מציעה. בנוסף, להגירה המונית יש השפעות חמורות על שוק הדיור, והיא דוחפת את מחירי הבתים כלפי מעלה בשל מחסור בהיצע. עליית מחירי הנדל"ן תורמת באופן כוזב לתחושת עושר כללית גבוהה יותר על הנייר, למרות שבפועל לא נוצר שום דבר חדש ולא בוצעה שום השקעה יצרנית. אם נוסיף למשוואה הזו את הוצאות ההון המופרזות על טכנולוגיות שלא הניבו עדיין פריון מוחשי או רווחים מסחריים מוכחים, נגלה שהמאזן הכלכלי של האנושות עלול להיות מעורער ומסוכן הרבה יותר ממה שאנחנו מעזים לדמיין.