הדיסוננס העסקי המרחף מעל משק האנרגיה הבריטי מעולם לא היה חד יותר. מצד אחד, מנכ"לית ענקית האנרגיה BP, מג אוניל, מפעילה לחץ פומבי על ראש הממשלה אנדי ברנהאם לנצל עד תום את משאבי הנפט והגז המקומיים. מנגד, אותה חברה בת 117 שנים בדיוק אורזת את מזוודותיה ומתכוננת למכור את פעילותה בים הצפוני, אגן קידוחים מתיישן שבו פעלה במשך שישה עשורים. בשיחה ישירה עם ראש הממשלה החדש, הבהירה אוניל כי על המדינה לתעדף שימוש באנרגיה המופקת בגבולותיה, מקום שבו, לדבריה, "אנו מייצרים מקומות עבודה, אנו מייצרים הכנסות ממסים, אנו מייצרים את כל אותן השפעות חיוביות נוספות".

ההמלצה החמה של BP להגברת הייצור המקומי מגיעה ימים ספורים לאחר שהתאגיד אותת על נטישת האזור, מהלך שמוסבר כחלק מתוכנית ארגונית רחבה לייעול הפורטפוליו. אוניל ציינה במפורש כי ההשקעות בים הצפוני פשוט אינן תחרותיות יותר בתוך סל הנכסים של החברה. במקביל להחלטת הנטישה, קופת החברה רושמת גאות היסטורית. ברבעון שהסתיים ביוני, זינקו רווחי BP ליותר מפי שניים והסתכמו ב-5.73 מיליארד דולר (4.27 מיליארד ליש"ט). מדובר בנתון הרבעוני הגבוה ביותר מאז שנתה הראשונה של המלחמה שרוסיה מנהלת באוקראינה, תוצאה ישירה של עליית מחירי האנרגיה הנגזרת מהמשבר המתמשך במזרח התיכון אשר משבש את ייצוא האנרגיה מהמפרץ.

התמונה הרחבה של תעשיית האנרגיה האירופית חושפת נתון נגזר מדהים: חיבור רווחי הרבעון השני של BP יחד עם אלו של מתחרתה הגדולה, Shell, מצביע על קופה משותפת של כ-15.73 מיליארד דולר שגרפו שתי החברות בתוך שלושה חודשים בלבד. אוניל, שרואה את המספרים הללו, הוסיפה כי BP כבר קיבלה מספר פניות יזומות מגורמים המעוניינים לרכוש את שדות הים הצפוני שלה. היא הגדירה את עצמה כאופטימית מאוד לגבי היכולת של נכסים אלו להמשיך ולהניב רווחים תחת שרביטו של בעלים עתידי, ככל הנראה גורמים בעלי מבנה הוצאות רזה יותר.

במסדרונות השלטון בלונדון, ממשלתו של ברנהאם ניצבת בפני צומת הכרעות פוליטי וכלכלי סבוך. על השולחן מונחת ההחלטה האם לאשר את התקדמותם של שני פרויקטים שנויים במחלוקת לשאיבת נפט וגז בים הצפוני – שדות ג'קדאו ורוזבנק. האישור הנדרש מגיע על רקע זעם ציבורי גובר לנוכח רווחי העתק של חברות האנרגיה והצטברות עדויות מדעיות על החרפת משבר האקלים העולמי. שרי הממשלה החדשים סופגים במקביל דרישות מכיוון אחר לחלוטין – התעשייה עצמה, הקוראת לרפורמה במשטר המס בים הצפוני. החברות הפועלות באזור טוענות בעקביות כי המיסוי הממשלתי הכבד מאיץ את הדעיכה הטבעית של מאגרי האנרגיה.

בראיון שהעניקה לרשת CNBC, שפכה אוניל אור על הלך הרוח בדיונים מול הצמרת הפוליטית. לדבריה, ברנהאם חיזק את רצונו לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם המגזר העסקי ולהפגין פרגמטיות. היא פרסה את משנתה הכלכלית-לאומית: "בריטניה מפיקה כיום 75% מהאנרגיה שלה מדלקי מאובנים, כלומר נפט וגז טבעי. חבית הנפט הראשונה שאנו צורכים ומולקולת הגז הטבעי שאנו זקוקים לה צריכות להגיע מהים הצפוני של בריטניה". הטיעון המרכזי מתבסס על ההיגיון לפיו כל עוד המדינה שורפת כמויות אדירות של דלקים מדי יום, עדיף להישען על משאבים מקומיים מאשר לרכוש אותם מצד שלישי.

הדינמיקה הזו אינה מוגבלת לאיים הבריטיים. מעבר לתעלה, Shell דיווחה על הרווח הרבעוני השני בגובהו אי פעם, כמעט 10 מיליארד דולר ברבעון שהסתיים ביוני. במקביל, במזרח התיכון, חברת הנפט הסעודית עראמקו רכבה על גלי המשבר הגיאופוליטי ורשמה זינוק של 44% ברווח הנקי, שהרקיע ל-32.69 מיליארד דולר באותם שלושה חודשים. התוצאות הפנומנליות הללו הושגו למרות שיבושים במיצרי הורמוז, וזאת הודות להכנסות גבוהות יותר ממכירות של נפט גולמי ומוצרים מזוקקים וכימיים. השוק ממשיך לתמחר פרמיית סיכון, והחברות גוזרות את הקופון.

הרווחים החריגים של תאגידי הענק אינם עוברים מתחת לרדאר הציבורי והפוליטי. בעוד המספרים בדו"חות הכספיים מזנקים, משקי בית ועסקים קטנים קורסים תחת נטל חשבונות האנרגיה התופחים. הפער הזה מתחדד נוכח גלי חום קיצוניים שפקדו את אירופה, תופעות אקלימיות שהמדע קושר ישירות לשימוש בדלקי מאובנים. הביקורת חוצה קווים פוליטיים מסורתיים; אפילו דונלד טראמפ התבטא לאחרונה נגד שברון ואקסון מוביל, שדיווחו גם הן על עליות חדות ברווחים השבוע. טראמפ קבע כי החברות הללו מרוויחות יותר מדי כסף וכי עליהן להחזיר חלק מרווחיהן לציבור, אמירה חריגה בנוף הקפיטליזם האמריקאי השמרני.

ארגוני הסביבה מחדדים את הקונפליקט שבין הכלכלה הישנה למציאות החדשה. רוזי דאונס, מנהלת הקמפיינים בארגון ידידי כדור הארץ, הציגה את המשוואה במונחים של מרוויחים ומפסידים. לדבריה, בעוד BP מפקידה בבנק עוד סבב של רווחי עתק, מיליוני משקי בית משלמים את המחיר דרך חשבונות אנרגיה גבוהים ומשבר אקלים שיוצא מכלל שליטה עם גלי חום, שריפות ובצורות. זהו מאבק על הקצאת הון ועל נשיאה בנטל ההשפעות החיצוניות של תעשיית הנפט.

האזהרות לברנהאם כבר הונחו על השולחן. בשבוע שעבר הובהר לו כי הוא עלול להתמודד עם המרד הראשון של כהונתו סביב תמיכתו המסתמנת בחידוש קידוחי הנפט והגז. השווקים מתבוננים בסיטואציה בקור רוח אנליטי: נכסים מתיישנים מועברים מידיים ציבוריות גדולות לשחקני נישה, בעוד הממשלות נותרות להתמודד עם תגובת הנגד הציבורית. בשורה התחתונה, המעבר האנרגטי מתגלה כתהליך כאוטי שבו ענקיות האנרגיה ממקסמות תזרים מזומנים מנכסי עבר, בעוד קובעי המדיניות נקרעים בין הצורך המיידי בביטחון אנרגטי לבין הדרישה הציבורית לצדק אקלימי וכלכלי.