הודעת משרד האוצר האמריקאי מיום שני חושפת תמונה מרתקת, עמוקה ומורכבת לגבי צורכי המימון וניהול התקציב של הכלכלה הגדולה בעולם. על פי הנתונים המעודכנים שפורסמו במסגרת הצהרת מחזור החוב הרבעונית, הממשל הפדרלי צופה כי יידרש לגייס סכום עתק של 739 מיליארד דולר במהלך הרבעון השלישי של השנה הנוכחית. מדובר בעלייה משמעותית ובולטת של 68 מיליארד דולר בהשוואה לתחזית הקודמת שפורסמה רק בחודש מאי האחרון. כדי להבין את המשמעות העמוקה של המספרים הללו, חשוב לצלול לתוך המכניקה הפנימית של ניהול החוב הממשלתי. העלייה בצורכי הגיוס אינה נובעת מאירוע אקראי או טעות חישוב, אלא משקפת תחזית עדכנית לתזרימי מזומנים נמוכים יותר מאלו שצפו פקידי האוצר תחילה. תזרימי מזומנים אלו מורכבים ברובם מגביית מסים שוטפת של מס הכנסה ומסי חברות, אל מול הוצאות הממשלה השונות ההולכות וגדלות. כאשר התחזית מצביעה על פער גדל בין ההכנסות להוצאות, האוצר נאלץ להגדיל את היקף ההלוואות שלו מהציבור ומהשוק המוסדי באמצעות הנפקת איגרות חוב.
עם זאת, התמונה המלאה מראה שהמצב יכול היה להיות מאתגר וקשה אף יותר עבור הממשל. משרד האוצר נהנה, למרבה המזל, מיתרת מזומנים התחלתית גבוהה מזו שהונחה בתרחיש הבסיס המקורי שלו. יתרה עודפת זו שימשה מעין כרית ביטחון פיננסית שספגה חלק מהפער שנוצר בתזרים. לולא אותה יתרת מזומנים עודפת שעמדה לרשות האוצר, הגידול בצורכי ההלוואות האמיתיים היה מזנק ל-87 מיליארד דולר מעל ההערכה המקורית של חודש מאי. נתון זה ממחיש היטב את הרגישות הגבוהה של תקציב המדינה האמריקאי לתנודות, אפילו קטנות לכאורה, בהכנסות ובהוצאות השוטפות בתקופה זו. בהסתכלות קדימה אל סוף חודש ספטמבר, משרד האוצר מציב לעצמו מטרה להגיע לנקודת הזמן הזו עם יתרת מזומנים של 950 מיליארד דולר בחשבונותיו. יתרה זו, המהווה סכום אדיר במונחים היסטוריים, היא כלי ניהולי קריטי מאין כמוהו עבור קברניטי הכלכלה.
כרית הביטחון הזו מאפשרת לממשל הפדרלי להתמודד עם זעזועים כלכליים בלתי צפויים, משברים עולמיים או עיכובים פוליטיים תכופים באישור תקרת החוב בקונגרס, ולהבטיח את המשך תפקודן התקין של המערכות השונות גם בתקופות של אי ודאות כלכלית וסערות פיננסיות. מגמת הגיוסים וההישענות על חוב צפויה להימשך בעוצמה גם אל תוך הרבעון הרביעי, לגביו פרסם המשרד תחזית גיוס נוספת של 628 מיליארד דולר, מתוך יעד לסיים את שנת המסחר והכספים עם יתרת מזומנים של 850 מיליארד דולר. נתונים אלו מקבלים פרספקטיבה רחבה וברורה יותר כאשר משווים אותם לביצועי העבר הקרוב של הרבעון השני שזה עתה הסתיים. ברבעון השני של השנה, משרד האוצר גייס רק 190 מיליארד דולר וסיים את חודש יוני עם קופת מזומנים דשנה של 919 מיליארד דולר. סכום זה היה גבוה במיליארד דולר בלבד מהתחזית של חודש מאי, ושיקף למעשה צורכי גיוס שהיו נמוכים ב-18 מיליארד דולר מהצפי, בתנאי שמנטרלים את ההשפעה של יתרת המזומנים הגבוהה יותר שהייתה בסוף הרבעון.
העיניים של כל פעילי השוק, החל ממנהלי קרנות פנסיה וגידור ועד לסוחרי יום בודדים, נשואות כעת בדריכות ליום רביעי הקרוב, בו משרד האוצר צפוי לחשוף לפרטי פרטים את תוכניות מחזור החוב המלאות שלו. הודעה זו תכלול נתונים קריטיים ומרכזיים לגבי היקפי ההנפקות המתוכננים במכרזים השונים לטווחים שונים. המשקיעים והסוחרים בוול סטריט ינתחו כל מילה, פסיק וכל מספר בהודעה זו בזכוכית מגדלת, כדי לחפש רמזים לגבי האסטרטגיה העתידית של המשרד. השאלה המרכזית שמעסיקה את השווקים בשלב זה היא האם משרד האוצר מתכוון להישען בצורה כבדה יותר על הנפקת איגרות חוב ארוכות טווח ברבעונים הבאים. להחלטה זו יש השלכות דרמטיות על צורתה של עקומת התשואות ועל הכלכלה כולה, שכן היצע מוגבר ורצוף של אג"ח ארוכות עלול להוביל לירידת מחיריהן בשוק המשני ולעלייה מקבילה בתשואות לפדיון. לעלייה כזו יש אפקט מצנן ומיידי על כל תחומי האשראי, והיא משפיעה באופן ישיר על עלויות המימון.
הדיון העמוק והמורכב על גיוסי החוב של ממשלת ארצות הברית אינו מתקיים בוואקום אקדמי, אלא מחובר ומושפע עמוקות ובזמן אמת מהסביבה המאקרו-כלכלית והגיאופוליטית העולמית. אחד הגורמים המרכזיים ביותר שמכבידים כעת על השווקים הפיננסיים הוא הזינוק המחודש במחירי הנפט והאנרגיה. מגמה זו מתרחשת בצל הסלמה מחודשת והתעצמות הלחימה בין ישראל לאיראן, זירה רגישה המייצרת חששות כבדים לשיבושים פוטנציאליים באספקת האנרגיה מן המזרח התיכון אל העולם המערבי. לעלייה במחירי האנרגיה יש אפקט דומינו מהיר ואגרסיבי על הכלכלה העולמית כולה, שכן נפט הוא חומר גלם בסיסי המשפיע על עלויות של כמעט כל מוצר ושירות, החל מתעבורה ימית ואווירית ועד לתעשייה כבדה וייצור מזון. עליית המחירים בסחורות אלו מחריפה באופן מיידי את החששות, שכבר היו קיימים ומבוססים בשוק, מפני סביבת אינפלציה גבוהה ועיקשת ממילא בארצות הברית.
ככל שהאינפלציה מרימה שוב את ראשה בעקבות מחירי האנרגיה המאמירים, כך גובר החשש שהבנקים המרכזיים בעולם, ובראשם הפדרל ריזרב האמריקאי, יתקשו ליישם את התוכניות להורדת הריביות כפי שקיוו ותמחרו משקיעים רבים. במקום זאת, הם אולי אף ייאלצו לשמור עליהן ברמה מרסנת, הדוקה וגבוהה לאורך זמן רב יותר. הציפיות הכלכליות הללו מתורגמות באופן ישיר ואכזרי לעיתים לשוק איגרות החוב, ודוחפות את התשואות על אג"ח ממשלתיות ארוכות טווח לשיאים שלא נראו מזה מספר שנים, כאשר ברקע נרשמת למשל תנועה עם עלייה של 1.76% במדד התשואות. משקיעים, הדורשים בצדק פיצוי מספק וגבוה יותר על שחיקת ערך הכסף שלהם לאורך זמן כתוצאה מהאינפלציה הגואה, מוכרים איגרות חוב ארוכות קיימות, ובכך מעלים את התשואה הנגזרת מהן. באשר לאפשרות לשילוב עדכוני אקטואליה נוספים מחוץ לטקסט המקורי, מאחר ואין לי כעת יכולת גישה חיה להצליב נתונים באופן ודאי מול שלושה מקורות שונים בזמן אמת, אין לי מידע מדויק נוסף להוסיף בשלב זה, ואדלג על מתן עובדות חסרות ביסוס הרמטי.
תהליך זה של עליית תשואות יוצר סביבה פיננסית מאתגרת מאוד למקבלי ההחלטות בווישינגטון. ניהול חוב לאומי בסדר גודל כה עצום, בתקופה שבה הריביות הבסיסיות והתשואות בשוק גבוהות יחסית לשנים עברו, מטיל נטל כבד מאוד על תקציב המדינה עצמו. תשלומי הריבית שהממשל האמריקאי נדרש לשלם באופן שוטף למחזיקי האג"ח הולכים ותופסים נתח הולך וגדל מתוך סך ההוצאות הממשלתיות הכוללות, לעיתים על חשבון השקעות חיוניות בתשתיות, חינוך או שירותים חברתיים. תהליך הגיוס תחת הריביות הגבוהות מייצר אתגר פיננסי מעגלי ומתמשך, שכן כל חוב חדש שמגייס משרד האוצר נעשה בתנאי שוק יקרים יותר. ככל שהממשל ממשיך להזרים איגרות חוב חדשות לשוק כדי לממן את הגירעונות, נוצר לחץ טבעי נוסף כלפי מטה על המחירים. הקשר ההדוק בין האירועים הגיאופוליטיים והכלכליים ממחיש את המורכבות של הכלכלה הגלובלית ומציב משוואה מאתגרת במיוחד בדרך לאיזון פיננסי.
