הרבעון השני של שנת 2026 הציג תמונה מרתקת ויוצאת דופן בכל הנוגע להתנהגות המטבע המקומי בזירה הפיננסית המקומית והבינלאומית. במהלך חודשים אלו, המשק הישראלי היה עד למגמה ברורה של התחזקות משמעותית של השקל מול המטבעות המובילים בעולם, מגמה שבולטת במיוחד על רקע המתרחש בשווקים הגלובליים. נתונים המבוססים על הדוחות הרשמיים מצביעים על כך שהשקל רשם ייסוף של כ-5.9% מול הדולר האמריקאי, וכן התחזקות בשיעור של כ-6.6% מול האירו. מעבר לשערי החליפין הישירים הללו, התחזקות המטבע הישראלי משתקפת גם במדד שער החליפין הנומינלי האפקטיבי, אשר מודד את ערך השקל מול סל מטבעות של שותפות הסחר המרכזיות של מדינת ישראל. במדד זה נרשמה עלייה של 6.1%, נתון הממחיש את עוצמתו הרוחבית של השקל ולא רק את התחזקותו מול מטבע בודד כזה או אחר. מדד זה מהווה אינדיקציה מהותית לבחינת כוח הקנייה של המשק מול העולם, שכן הוא משקלל את היקפי הסחר עם המדינות השונות ומעניק תמונה נאמנה יותר של השפעת המטבע על סחר החוץ הישראלי, על מחירי היבוא ועל כושר התחרות של היצוא המקומי. העוצמה הזו של השקל מקבלת משנה תוקף ומשמעות רחבה יותר כאשר בוחנים את המגמה העולמית באותה תקופה. בזמן שהשקל התחזק, הדולר האמריקאי דווקא רשם התחזקות מול רוב המטבעות המרכזיים האחרים בעולם. כך למשל, המטבע האמריקאי התחזק בשיעור של 2.3% מול היין היפני ובכ-2% מול הדולר הקנדי. הפער הניכר הזה, שבו הדולר מתחזק בעולם אך נחלש מול השקל, מצביע על כוחות פנימיים וזרימות הון ייחודיות למשק הישראלי אשר תמכו במטבע המקומי והפרידו את התנהגותו מהמגמה הכללית והרווחת בשווקים הפיננסיים הגלובליים.

התפתחויות אלו בשערי החליפין לא התרחשו בחלל ריק, אלא לוו גם בשינויים מובחנים ברמות התנודתיות בשוק, מדד קריטי המאפשר להבין את רמת הסיכון והאי-ודאות שחווים הפעילים השונים בזירה הכלכלית. כאשר בוחנים את התנודתיות בפועל, המיוצגת על ידי סטיית התקן של השינויים היומיים בשער החליפין שקל-דולר, ניתן לראות בבירור עלייה משמעותית של 2.3 נקודות אחוז, מה שהביא את רמת התנודתיות הממוצעת ל-10.7%. עלייה זו מעידה על כך שהמסחר התאפיין בתנועות חדות יותר ובתנודות גדולות יותר מיום ליום בהשוואה לתקופות קודמות, נתון המחייב את השחקנים השונים לנהל את סיכוני המטבע שלהם בצורה מוקפדת יותר. במקביל לתנודתיות בפועל אשר משקפת את מה שכבר קרה, השוק מתמחר גם את התנודתיות העתידית הצפויה וזאת באמצעות מכשירים פיננסיים מתקדמים כמו אופציות. סטיית התקן הגלומה באופציות על שער החליפין, הנסחרות בדרך כלל מעבר לדלפק בעסקאות מותאמות אישית בין גופים פיננסיים גדולים, רשמה גם היא עלייה, אם כי מתונה מעט יותר, של 0.2 נקודות אחוז לרמה ממוצעת של 9.9%. מעניין וחשוב להשוות נתונים אלו למתרחש בשווקים אחרים ברחבי העולם כדי לקבל פרספקטיבה רחבה. רמתה הממוצעת של סטיית התקן הגלומה בשווקים מתעוררים עלתה ב-0.4 נקודות אחוז והתייצבה על 10% בסוף הרבעון, רמה הדומה מאוד לזו שנרשמה בישראל. לעומת זאת, בשווקים המפותחים נרשמה מגמה הפוכה לחלוטין של ירידה בתנודתיות, עם ירידה של 0.7 נקודות אחוז לרמה של 7%. נתונים אלו ממקמים את ישראל, לפחות בהיבט של תנודתיות ותמחור סיכוני מטבע, בסביבה הפיננסית הדומה יותר לשווקים מתעוררים דינמיים מאשר לשווקים המפותחים והשמרנים יותר באותו רבעון ספציפי.

כדי להבין לעומק את הכוחות שהניעו את התנודות המורכבות הללו ואת ההתחזקות המרשימה של השקל, יש לצלול פנימה אל נתוני הפעילות של המגזרים השונים והמגוונים הפועלים בשוק המטבע הזר. אומדנים רשמיים ומקיפים מצביעים על שינוי עמוק בהרכב הפעילות ובהתנהגות של השחקנים המרכזיים בהשוואה לתמונה שהצטיירה ברבעון הקודם. אחת המגמות הבולטות והמשפיעות ביותר היא פעילותם של הגופים המוסדיים, מגזר רב-עוצמה הכולל את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח אשר מנהלות את חסכונות הציבור בהיקפי ענק. גופים אלו הגדילו באופן דרמטי ומשמעותי את היקף מכירות המטבע הזר נטו שלהם, אשר זינקו לסכום של כ-13.8 מיליארד דולר. זאת, בהשוואה למכירות נטו של כ-5.3 מיליארד דולר בלבד ברבעון הראשון של השנה. מכירות ענק אלו של דולרים מצד המוסדיים היו ללא ספק אחד הגורמים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם, שתמכו בהיצע הדולרים בשוק המקומי ולחצו את שער החליפין כלפי מטה, ועל ידי כך תרמו ישירות להתחזקות השקל. התנהגות זו של הגופים המוסדיים נובעת לעיתים קרובות מתוך צורך מובנה לנהל ולאזן חשיפות מטבעיות. כאשר שווקי המניות מעבר לים רושמים עליות או כאשר ישנה התרחבות בתיק ההשקעות הדולרי, הגופים הללו מוצאים עצמם בחשיפת יתר למטבע חוץ, וכדי להחזיר את רמת הסיכון למדיניות שנקבעה מראש הם נדרשים למכור דולרים ולקנות שקלים, פעולה שמייצרת לחץ קבוע על שער החליפין.

מנגד, המגזר העסקי בישראל הפגין התנהגות הפוכה לחלוטין וביצע תפנית חדה שתרמה לנזילות הגבוהה בשוק. אם ברבעון הראשון המגזר העסקי מכר מטבע חוץ נטו בהיקף של כ-1.8 מיליארד דולר, הרי שברבעון השני הוא עבר לרכישות מאסיביות נטו בהיקף של כ-12.2 מיליארד דולר. רכישות בסדר גודל כזה מצד חברות מסחריות, יבואנים ותאגידים עסקיים יכולות לשקף שורה של אסטרטגיות פיננסיות, כגון ניצול הזדמנויות של שער חליפין נמוך יחסית לצורך גידור הוצאות עתידיות שצפויות להיות משולמות במטבע זר. פעולה כזו מאפשרת לעסקים לקבע עלויות ולהגן על שולי הרווח שלהם. בנוסף, ייתכן כי רכישות אלו נועדו לתשלומי חוב במטבע חוץ או להצטיידות במלאים לקראת פעילות עתידית. השחקן המשמעותי הנוסף שמילא תפקיד של ממש ברבעון זה הוא מגזר תושבי החוץ. משקיעים וגופים זרים עברו גם הם שינוי כיוון ברור, כאשר עברו מרכישות נטו של כ-6.5 מיליארד דולר ברבעון הקודם, למכירות נטו של כ-6.4 מיליארד דולר ברבעון השני. הפעילות של תושבי החוץ בשוק המקומי היא ענפה ומשפיעה רבות על נזילות השוק, ומכירות אלו סיפקו רוח גבית נוספת למגמת התחזקות השקל, תוך שהן מדגישות את האמון או לכל הפחות את ניהול הפוזיציות של הזרים כלפי המטבע הישראלי בתקופה הנדונה.

התמונה הכוללת משתלמת ומתבהרת עוד יותר כאשר בוחנים גם את הפעילים הפיננסיים והממשלתיים אשר פועלים אף הם בזירה. המגזר הפיננסי, המורכב בעיקרו מהבנקים המסחריים הפועלים בישראל אשר מנהלים את מערכות הסליקה והמסחר, הגדיל גם הוא את מכירות המטבע הזר נטו לסכום של כ-1.2 מיליארד דולר. מדובר בעלייה מתונה אמנם לעומת מכירות נטו של כ-0.1 מיליארד דולר ברבעון שקדם לו, אך עדיין כזו שמוסיפה להיצע המט"ח בשוק. בנוסף לכל אלו, בנק ישראל עצמו נכח בשוק וביצע רכישות מטבע חוץ נטו בהיקף של כ-1.8 מיליארד דולר במהלך הרבעון. פעילות זו של הבנק המרכזי אינה מונעת משיקולי רווח בדומה למגזר העסקי או המוסדי, אלא משתלבת במסגרת המדיניות הרחבה יותר של ניהול יתרות מטבע החוץ של המדינה. יתרות אלו משמשות ככרית ביטחון משקית והרכישות עשויות לנבוע מהחלטות השקעה שוטפות או מהבטחת התפקוד התקין והרציף של השוק.

היקפי הפעילות העצומים והמשמעותיים הללו משתקפים היטב ובצורה מובהקת בנתוני נפחי המסחר בשוק, המעידים על עומק פיננסי רב. במהלך הרבעון השני, נפח המסחר היומי הממוצע מול מערכת הבנקאות המקומית רשם עלייה יפה של 8.9% והגיע לרמה מרשימה של 17.6 מיליארד דולר ביום. עלייה נאה זו בנפחי המסחר נבעה בעיקר מגידול בפעילות בעסקאות החלף, המשמשות לרוב גופים מוסדיים ובנקים לניהול צרכי נזילות לטווח קצר ולגידור, וכן מגידול בעסקאות המרה מיידיות המשמשות לביצוע תשלומים והעברות שוטפות. נתון מעניין נוסף שעולה מתוך מכלול הדוחות הוא הירידה בחלקם היחסי של תושבי החוץ בתוך סך נפח המסחר המבוצע מול מערכת הבנקאות המקומית. חלק זה ירד ב-4.5 נקודות אחוז ועמד בסוף הרבעון על 36.2%. ירידה זו עשויה להצביע על התגברות הפעילות המקומית הפנימית בין השחקנים הישראליים השונים לאור המגמות המשתנות והצורך לתת מענה לגידור סיכונים פנים-משקיים.

יחד עם זאת, התמונה האמיתית רחבה אף יותר כאשר בוחנים אותה בפרספקטיבה בינלאומית. כאשר מרחיבים את זווית המבט ובוחנים את אומדן נפח המסחר הכולל, אשר לוקח בחשבון גם דיווחים של גופים פיננסיים זרים הפועלים מעבר לים, התמונה מתבהרת מזווית שונה לחלוטין ומדגישה בצורה חד משמעית את האופי הבינלאומי המובהק של המסחר בשקל. על פי אומדנים מקיפים אלו, חלקם של תושבי החוץ בנפח המסחר בעסקאות המרה בודדות עומד על שיעור מדהים וחסר תקדים של 87%. יתרה מכך, מהנתונים מתברר כי החלק הארי של המסחר, כ-77% מכלל הנפח המדווח בקטגוריה ספציפית זו, מתבצע אך ורק בין גופים זרים לבין עצמם, פעמים רבות מחוץ לגבולות המדינה וללא כל מעורבות של גוף ישראלי מקומי. מסחר זה בין זרים מגיע לממוצע יומי אדיר של כ-23.4 מיליארד דולר. הנתונים המרתקים הללו ממחישים הלכה למעשה כי השקל הישראלי התבסס והפך מזמן למטבע סחיר, נזיל וגלובלי לכל דבר ועניין. מטבע זה מושפע בצורה עמוקה ויומיומית מזרימות הון בינלאומיות חופשיות ומהחלטות של שחקנים פיננסיים מתוחכמים הפרוסים ברחבי העולם כולו. עובדה זו מסבירה היטב את הדינמיות הרבה, את היקפי המסחר העצומים ואת התנודות המורכבות שאפיינו את שוק מטבע החוץ הישראלי במהלך רבעון ייחודי זה, ומצביעה על החיבור העמוק של הכלכלה הישראלית לעורקי הכספים של הכלכלה העולמית.