הנתונים העדכניים המגיעים משוק העבודה האמריקאי ממשיכים להפתיע את האנליסטים ואת קהילת המשקיעים ברחבי העולם, כאשר מספר התביעות החדשות לדמי אבטלה בארצות הברית רשם ירידה חדה ובלתי צפויה לרמה שלא נראתה כמותה מאז סוף שנות השישים של המאה הקודמת. על פי הדיווחים הרשמיים שפרסם משרד העבודה האמריקאי, מספר הפניות הראשוניות לקבלת סיוע ממשלתי לדורשי עבודה צנח ב 22,000 תביעות במהלך השבוע שהסתיים ב 18 ביולי, והסתכם ברמה מנוכה עוניות של 187,000 תביעות בלבד. מדובר בירידה השבועית התלולה ביותר שנרשמה מזה שלושה חודשים, נתון המציג רמת שפל היסטורית שלא נרשמה בשווקים מאז ספטמבר 1969. היקף הירידה הכה גלי התפלאות בקרב כלכלנים רבים בשוק ההון, אשר חזו מבעוד מועד כי מספר התביעות החדשות דווקא ירשום עלייה קלה לרמה של כ 212,000 תביעות באותו שבוע, וקיבלו במקום זאת עדכון המעיד על חוסן יוצא דופן של שוק התעסוקה.

לצד הירידה החדה בתביעות הראשוניות, הדוח העדכני, המכסה את שבוע הסקר של דוח התעסוקה הלאומי לחודש יולי, מציג תמונה רחבה של יציבות מתמשכת במצבת כוח האדם בארצות הברית. מספר העובדים הממשיכים לקבל דמי אבטלה לאורך יותר משבוע אחד, מדד המשמש אינדיקטור מרכזי לקצב הגיוסים וההשמה בשוק העבודה, ירד אף הוא לרמה של 1.796 מיליון תביעות בשבוע שהסתיים ב 11 ביולי, הנתון הנמוך ביותר מזה שישה שבועות. התפתחות זו מגיעה בהמשך לנתוני שיעור האבטלה הכולל במשק האמריקאי, אשר ירד בחודש יוני באופן בלתי צפוי לרמה של 4.2%, שיא נמוך של שנה שלמה. עם זאת, כלכלנים רבים מציינים כי הירידה בשיעור האבטלה הכולל נבעה במידה רבה מצמצום בהיקף כוח העבודה הפעיל ולא בהכרח מגלי גיוס מסיביים, נתון המדגיש את המורכבות המבנית של השוק כיום.

למרות הנתונים המרשימים והעוצמה הפיננסית שהם מקרינים, אנליסטים וכלכלנים בכירים ממהרים לצנן חלק מההתלהבות ומצביעים על גורמים עונתיים ייחודיים שעשויים להסביר חלק מגרף הירידה החריג. הקיץ האמריקאי מתאפיין מדי שנה בתנודות עונתיות חדות בנתוני התעסוקה, אשר נובעות בין היתר מסגירה זמנית של מפעלי ייצור רכב לצורך התאמת קווי הייצור והציוד להרכבת דגמי המכוניות של השנה הבאה. עיוותים עונתיים אלו נוטים להשפיע על רישום דורשי העבודה ולייצר נתונים קיצוניים יחסית בטווח הקצר. בשל כך, חלק ממומחי השוק מעריכים כי קיימת סבירות גבוהה לכך שמספר התביעות החדשות יתקן את עצמו וישוב כבר בשבועות הקרובים לרמתו הממוצעת מהתקופה האחרונה, הנעה סביב התחום הנמוך של כ 200,000 תביעות בשבוע.

יחד עם זאת, בשוק ההון מדגישים כי גם כאשר מנטרלים את הרעשים העונתיים ואת התנודות הנקודתיות, המגמה הרחבה המשתקפת מהנתונים נותרת מעודדת במיוחד מבחינת חוסנו של העובד האמריקאי. שיעורי הפיטורים במשק נותרים ברמה אפסית כמעט, בעוד קצב תוספת המשרות שומר על יציבות ואספקת כוח האדם הזמין נותרת מוגבלת יחסית. הדינמיקה הזו יוצרת מאזן כוחות ייחודי בשוק העבודה, שבו המעסיקים מעדיפים להחזיק בעובדים הקיימים מתוך חשש מקושי לגייס חלופות מתאימות בעתיד. שילוב הגורמים הללו, לצד הגידול המתון בהיצע העובדים, מציב תקרת זכוכית יציבה בפני שיעור האבטלה, וממשיך למנוע ממנו לזנק כלפי מעלה ואף עשוי לדחוק אותו לרמות נמוכות עוד יותר מהרמה הנוכחית שעומדת על 4.2%.

העוצמה המתמשכת של שוק העבודה מציבה את הבנק הפדרלי של ארצות הברית בפני דילמה מדיניות מורכבת ומתוחה. שוק תעסוקה הדוק ובעל שיעורי אבטלה נמוכים היסטורית נוטה לייצר לחצי שכר מתמשכים, אשר מזינים את מדדי המחירים ומקשים על ריסון האינפלציה בחזרה ליעד המרכזי של הבנק העומד על 2%. תופעה זו הופכת את יציבות התעסוקה מגורם חיובי לסיכון אינפלציוני פוטנציאלי. כתוצאה מכך, שורת מקבלי החלטות וחברי ועדה בבנק המרכזי משמיעים עמדות נחרצות יותר, ומביעים דאגה עמוקה מהאפשרות שהאינפלציה תישאר ברמה גבוהה ודביקה מהמתוכנן לאורך זמן.

המציאות הכלכלית הסבוכה הזו מקבלת משנה תוקף על רקע התפתחויות גיאו-פוליטיות וכלכליות מקבילות הזורמות מהשווקים הגלובליים. הזינוק המחודש במחירי הנפט, אשר הוצת עקב ההסלמה הצבאית והעימותים במזרח התיכון, מוסיף דלק למדורת המחירים ומגביר את החשש מהתלקחות אינפלציונית רחבה. השילוב בין עליית מחירי האנרגיה לבין שוק עבודה חזק שאינו מראה סימני התקררות, משנה את מפת התחזיות בשווקים הפיננסיים לקראת פגישת המדיניות הקרובה של הבנק הפדרלי. המשקיעים מבינים כי הבנק המרכזי לא יוכל להרשות לעצמו להקל את התנאים הפיננסיים כאשר סיכוני המחירים שבים לצוף מכל עבר.

בשוק הנגזרים והחוזה העתידיים על שער הריבית כבר מתרגמים את הנתונים החדשים לשינוי דרמטי בציפיות המשקיעים. כעת מתומחרת הסתברות של כמעט 40% לכך שהבנק הפדרלי יחליט להעלות את הריבית כבר בפגישתו הקרובה, מעבר לתחום הנוכחי העומד על 3.50% עד 3.75%. יתרה מזאת, השווקים מעריכים כמעט בוודאות מלאה כי הבנק המרכזי יידרש לבצע העלאת ריבית נוספת של לפחות 0.25% עד לחודש ספטמבר. התפתחות זו מדגישה כיצד נתוני תעסוקה חזקים, שבזמנים תיקונים נתפסים כבשורה כלכלית חיובית, הופכים בעידן הנוכחי לגורם שמחייב נקיטת מדיניות מוניטרית מהדקת וקשוחה יותר מצד הבנק המרכזי כדי לשמור על יציבות המחירים במשק.