ניהול התקציב של מדינה בזמן מלחמה הוא הרבה יותר מתרגיל חשבונאי; זהו ניהול הבית הלאומי בתקופה שבה הלא-נודע הוא המרכיב העיקרי בתכנון. שנת 2025 לא הייתה שנה רגילה עבור המשק הישראלי, והיא הציבה את המערכת הכלכלית בפני אתגרים מורכבים שדרשו איזון עדין בין הצרכים המיידיים של הביטחון והשיקום לבין השמירה על יציבות ארוכת טווח. כשמסתכלים לאחור על השנה הזו, רואים תמונה שמתחילה במציאות ביטחונית לא פשוטה, שחייבה את הממשלה לצעדי התכנסות והתאמות מהירות עוד בטרם אושר התקציב הסופי בחודש מרץ.
השאלה הגדולה שעמדה לפתחו של המשק הייתה איך מממנים את המלחמה מבלי לערער את היסודות הכלכליים. מצד אחד, ההוצאות הביטחוניות והאזרחיות שנלוו למערכה היו כבדות ומשמעותיות, כפי שניתן לצפות ממדינה שנמצאת תחת לחץ ממושך. התקציב נדרש להעניק מענה לא רק לחזית הלוחמת, אלא גם לצרכים אזרחיים, החל מפיצויים לנפגעים ועד לשיקום תשתיות וסיוע לאוכלוסיות שפונו מבתיהן. ההוצאות הללו, שהגיעו לעשרות מיליארדי שקלים, יצרו נטל שחייב את המדינה לפעול באחריות וביעילות.
אולם, הסיפור האמיתי של 2025 לא היה רק בהוצאות, אלא ביכולת המפתיעה של המשק הישראלי לייצר הכנסות תחת אש. בניגוד לתחזיות פסימיות שאולי היו יכולות להישמע בתחילת הדרך, הפעילות הכלכלית לא קפאה על שמריה. עסקים המשיכו לפעול, שוק ההון רשם פעילות חיובית, ואזרחים המשיכו לצרוך ולעבוד. השילוב הזה, לצד צעדי מדיניות כמו עדכון שיעורי מס ומאבק ממוקד בהון השחור, הוביל לעלייה משמעותית בהכנסות המדינה. בסופו של דבר, הכנסות המדינה גדלו בקצב מהיר יותר מאשר ההוצאות, מה שסייע לצמצם את הפער שנוצר בתחילת השנה.
כשבוחנים את השורה התחתונה, הגירעון הממשלתי של שנת 2025 הסתכם ב-4.7%. זהו נתון שחשוב להבין בהקשרו: הוא נמוך משמעותית מהגירעון של שנת 2024, שעמד על 6.8%. הירידה הזו בגירעון היא עדות לחוסנו של המשק הישראלי, שהצליח לנתב את עצמו למסלול של התאוששות למרות המציאות הביטחונית המורכבת. בעוד שהגירעון הוא עדיין מציאות קיימת, הקיטון בו מראה שהמערכת הכלכלית מסוגלת לספוג זעזועים ולייצר איזון גם כשקשה.
מבט היסטורי רחב יותר מלמד אותנו שהכלכלה הישראלית כבר עברה רגעים מאתגרים, כמו בתקופת הקורונה, שבהם הגירעונות זינקו לרמות גבוהות הרבה יותר. היכולת לרדת חזרה לרמות גירעון נמוכות יותר, כפי שקרה ב-2025, מדגישה את הדינמיות של הכלכלה המקומית. בסופו של יום, התקציב לשנה זו לא היה רק אוסף של מספרים וטבלאות, אלא שיקוף של התנהלות מדינתית במצב חירום – ניסיון מתמיד לשמור על הביטחון של האזרחים, ובו בזמן להבטיח שהגלגלים של המשק ימשיכו להסתובב. זוהי הוכחה לכך שגם בשנה של לחימה, היסודות הכלכליים של ישראל נותרו יציבים מספיק כדי להתמודד עם המשימות הלאומיות הדחופות ביותר.
