ההחלטה לעזוב את המדינה ולנתק את הקשרים הפורמליים איתה היא צעד משמעותי, הנושא בחובו השלכות מעשיות וכלכליות רבות. על פי החוק הישראלי, סיום התושבות יכול להתרחש בשתי דרכים עיקריות. הדרך הראשונה היא הצהרה אקטיבית ויזומה של האזרח המבקש לסיים את תושבותו, והדרך השנייה היא פקיעה אוטומטית המתרחשת לאחר חמש שנים רצופות של שהייה בחוץ לארץ. המשמעות המיידית של אובדן התושבות היא הפסקת הזכאות לכלל הזכויות, המענקים והקצבאות מטעם המוסד לביטוח לאומי. נתונים חדשים שפורסמו לאחרונה שופכים אור על היקף התופעה, ומגלים מגמות מרתקות של שינוי לאורך השנים האחרונות.
שנת 2024 התאפיינה בזינוק יחסי במספר האזרחים שבחרו או נאלצו לנתק את תושבותם הישראלית. בשנה זו, הופסקה תושבותם של 46,385 ישראלים בסך הכל, מתוכם 18,841 היו עולים חדשים. כאשר בוחנים את אלו שבחרו לעשות זאת באופן יזום, המספרים עמדו על 7,756 אזרחים שהגישו בקשה מסודרת לניתוק התושבות. קבוצה זו הורכבה מ-4,151 תושבים ותיקים ו-3,605 עולים חדשים. הנתונים הללו שיקפו תקופה של חוסר ודאות ורצון גובר של לא מעט משפחות ויחידים, במיוחד כאלו שזה עתה עלו ארצה, לחפש את עתידם מעבר לים.
עם זאת, כאשר בוחנים את הנתונים של שנת 2025, מסתמנת תמונה שונה המעידה על התמתנות ברורה. בסך הכל, במהלך השנה הופסקה תושבותם של 35,625 ישראלים, ירידה של יותר מעשרת אלפים איש בהשוואה לשנה שקדמה לה. מעניין לציין כי בתוך הנתון הכולל הזה, חלקה של אוכלוסיית העולים החדשים נותר משמעותי ועמד על 20,011 איש. הירידה הבולטת ביותר נרשמה בקרב אלו שביקשו באופן יזום לסיים את התושבות שלהם. מספר הבקשות האקטיביות צנח ל-6,651, ירידה של למעלה מאלף בקשות לעומת שנת 2024. החלוקה הפנימית של קבוצה זו בשנת 2025 מראה כי 4,656 מהפונים היו תושבים ותיקים ו-1,995 היו עולים חדשים, מה שמצביע על צניחה חדה במיוחד במוטיבציה של עולים טריים לנתק מיוזמתם את הקשר עם המדינה.
צלילה אל תוך הנתונים הדמוגרפיים מספקת תובנות חשובות לגבי חתך הגילאים של העוזבים. המידע שאסף מינהל הביטוח והגבייה של הביטוח הלאומי ממחיש בבירור כי עיקר הבקשות לסיום תושבות מגיע מאנשים הנמצאים בשיא שנות עבודתם ובניית משפחתם. קבוצת הגיל המובילה בבקשות היא בני 31 עד 40, ואחריה קבוצת הגיל של בני 41 עד 50. בשנת 2024 הגישו 2,477 בני שלושים פלוס בקשות לעזיבה, כשיותר משליש מהם היו עולים. לצידם, 2,016 בני ארבעים פלוס עשו צעד דומה. שנה לאחר מכן, אף על פי שהמספרים האבסולוטיים ירדו, המגמה נותרה זהה. בשנת 2025 נרשמו 2,259 בקשות של בני 31 עד 40 ו-1,648 בקשות של בני 41 עד 50. הירידה החדה ביותר בתוך קבוצות גיל אלו נרשמה בקרב העולים, שנוכחותם בסטטיסטיקת העזיבה היזומה הצטמצמה משמעותית.
גורמי המקצוע במוסד לביטוח לאומי רואים בנתוני 2025 סימן חיובי המעיד על רגיעה מסוימת, במיוחד לאור הזינוק שנרשם רק שנה קודם לכן. ההתמתנות הזו, שבולטת בעיקר בקרב ציבור העולים, מאותתת על שינוי מגמה ועל הפחתת הרצון לנתק את התושבות באופן אקטיבי. המספרים הללו אינם רק שורות בטבלת אקסל, אלא כלי עבודה מקצועי רב ערך עבור מקבלי ההחלטות בממשלה וברשויות השונות. הבנת הצרכים של האוכלוסיות והגילאים המדויקים שנוטים לעזוב היא קריטית לפיתוח מענים מתאימים, לשיפור תהליכי הקליטה והשילוב, ולחיזוק החוסן החברתי והכלכלי של מדינת ישראל בשנים הבאות. הציפייה בקרב אנשי המקצוע היא שמגמת הירידה במספר הבקשות לניתוק תושבות תמשיך גם בעתיד.
