התפתחויות דרמטיות בזירה הגיאופוליטית ובזירת המאקרו-כלכלה העולמית ממשיכות לתת את אותותיהן על השווקים הפיננסיים, כאשר המשקיעים עוקבים בדריכות אחר כל נתון אינפלציה וכל כותרת מהמזרח התיכון. לאחרונה, מחירי הזהב רשמו עלייה קלה של 0.37 אחוזים, והגיעו לרמה של 4,472.82 דולר לאונקיה. התנועה החיובית הזו הגיעה בעקבות דיווחים על כך שארצות הברית ואיראן הגיעו להסכמה ראשונית על הארכת הפסקת האש הנוכחית ותחילתו של משא ומתן מחודש בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית. מהלך זה, על פי גורמים אמריקאיים המצוטטים ברשת אקסיוס, ממתין כעת לאישורו הסופי של הנשיא דונלד טראמפ.

על פי הדיווחים, מזכר ההבנות המתגבש ל-60 יום אמור להבטיח תנועה חופשית ובלתי מוגבלת של אוניות סוחר במצר הורמוז האסטרטגי. המשמעות הכלכלית של סעיף זה היא דרמטית עבור שרשראות האספקה הגלובליות, שכן הוא קובע שלא ייגבו אגרות מעבר, לא יהיו הטרדות של כלי שיט, ואיראן תחויב לפנות את כל המוקשים הימיים מהמצר בתוך 30 יום. אולם, למרות האופטימיות הזהירה שעולה ממזכר ההבנות, המציאות בשטח נותרת נפיצה ומורכבת. פעולות האיבה בין המדינות התחדשו לאחרונה, חרף טענות חוזרות ונשנות מצד וושינגטון על כך שהפסקת האש הממושכת עדיין בתוקף. מוקדם יותר השבוע, ארצות הברית ביצעה תקיפות נגד עיר הנמל האיראנית בנדר עבאס, מהלך שהוגדר על ידה כהגנתי. בתגובה ישירה לכך, משמרות המהפכה האסלאמית של איראן הודיעו כי תקפו בסיס אוויר אמריקאי הממוקם בשטח כווית. במקביל, כווית עצמה דיווחה כי יירטה מתקפות של טילים וכלי טיס בלתי מאוישים, אף שלא ציינה במפורש מי עומד מאחורי השיגורים.

התמונה הפוליטית בארצות הברית מוסיפה גם היא לחוסר הוודאות. הנשיא טראמפ מיהר לבטל את הדיווחים שלפיהם איראן תפתח מחדש את מצר הורמוז לשיט מסחרי בתוך חודש, ואף אותת כי אינו שבע רצון מהתנאים הנוכחיים של הסכם השלום הפוטנציאלי שאמור לסיים את הסכסוך שנמשך כבר שלושה חודשים. מתיחות גיאופוליטית זו משליכה באופן ישיר על מחירי האנרגיה, כאשר מחירי הנפט רשמו שוב עליות. למרות שהמחירים עדיין נותרו מתחת לרף של 100 דולר לחבית, הם נמצאים הרבה מעבר לרמות שבהן שהו טרם פרוץ המלחמה.

עבור מי שמנתח את מגמות המאקרו באופן שוטף, הקשר בין מחירי האנרגיה למדיניות המוניטרית הוא ברור. קיים חשש ממשי כי זינוק ממושך במחירי הנפט יתדלק גל נוסף של אינפלציה. תרחיש כזה עלול לאלץ את הבנקים המרכזיים, ובראשם הפדרל ריזרב האמריקאי, להגיב בהעלאות ריבית או לפחות בהשארת הריבית ברמתה הגבוהה לאורך זמן ממושך יותר. סביבת ריבית גבוהה מהווה משקולת משמעותית על נכסים שאינם מניבים תשואה שוטפת, כמו הזהב. למרות שהזהב נתפס היסטורית כחוף מבטחים בעתות משבר, הוא נוטה להציג ביצועי חסר כאשר הריביות עולות, משום שמשקיעים מעדיפים להפנות את כספם לאפיקים נושאי תשואה בטוחה. ואכן, מחירי הזהב נותרו נמוכים במשך שלושה ימי מסחר רצופים טרם העלייה האחרונה, כאשר חוסר הוודאות סביב ההסכם מול איראן וההשלכות על הריבית הכבידו על הסוחרים.

נתוני המאקרו האחרונים מארצות הברית מספקים הצצה למורכבות שאיתה מתמודד הבנק המרכזי. מדד המחירים של ההוצאה לצריכה פרטית, נתון האינפלציה המועדף על הפדרל ריזרב, עלה באפריל בהתאם לציפיות בחישוב שנתי, אך הציג האטה קלה בחישוב החודשי. משקיעים בוחנים נתונים אלו בזכוכית מגדלת כדי להבין את השפעת המלחמה באיראן על המחירים. מדד הליבה, המנכה רכיבים תנודתיים כמו מזון ואנרגיה, עמד באפריל על קצב שנתי של 3.3 אחוזים, תואם לתחזיות וגבוה מעט מהקצב של 3.2 אחוזים שנרשם במרץ. ברמה החודשית, מדד הליבה רשם עלייה של 0.2 אחוזים, נתון נמוך יותר מההערכות המוקדמות.

במקביל, המדד הכללי טיפס לקצב שנתי של 3.8 אחוזים, קצב המהיר יותר מה-3.5 אחוזים שנרשמו בחודש הקודם, אך עדיין עומד בתחזיות המוקדמות. בחישוב החודשי, המדד הכללי רשם התמתנות מסוימת וירד לעלייה של 0.4 אחוזים לעומת 0.7 אחוזים בחודש שעבר, קצב איטי יותר מהצפוי. נתונים אלו המאפשרים לזהב למחוק חלק מההפסדים שצבר, ממחישים את הריקוד העדין של השווקים בין אינפלציה עיקשת, ציפיות ריבית וזעזועים חיצוניים. כל עוד חוסר הוודאות במפרץ הפרסי נמשך ומשפיע על מחירי האנרגיה, המעקב אחר האינדיקטורים הכלכליים יישאר קריטי להבנת כיוון השווקים והתנהגות מחירי הסחורות.