בלב הסיטי של לונדון, בתוך מוסד פיננסי בן 282 שנה, מתנהל בימים אלו אחד המאבקים המשפטיים היצריים והיקרים ביותר שידע שוק האנרגיה העולמי בשנים האחרונות. התביעה שהגישה ענקית המסחר מרקוריה (Mercuria Energy Group Ltd) נגד בורסת הבלטיק (Baltic Exchange) חושפת את השברים העמוקים שנוצרו במנגנוני התמחור של הסחר העולמי, בעקבות המלחמה המתמשכת בין ארה"ב וישראל לאיראן והחסימה הכמעט מוחלטת של מצרי הורמוז. המאבק הזה אינו רק על כסף, אלא על האמינות של המדדים שקובעים כמה כולנו נשלם על דלק ועל שינוע סחורות מקצה אחד של העולם לשני.
כדי להבין את גודל האירוע, צריך לצלול אל המנגנון הארקאי אך הקריטי שנקרא TD3C. זהו מדד הייחוס המרכזי לקביעת מחיר השכירות של מכליות נפט ענקיות המפליגות מהמזרח התיכון לסין. במשך עשרות שנים, המדד הזה חושב על בסיס עלות המשלוח מנמל ראס תנורה שבערב הסעודית. הבעיה המרכזית היא שהנמל הזה שוכן עמוק בתוך המפרץ הפרסי, והגישה אליו עוברת אך ורק דרך מצרי הורמוז. כאשר המצרים חסומים בשל הלחימה, הניסיון להמשיך ולתמחר משלוחים דרכם הופך לתרגיל תיאורטי במקרה הטוב, ולעיוות שוק מסוכן במקרה הרע.
הנתונים היבשים מספרים את סיפורו של הכאוס: במצב רגיל, מחיר שכירות יומית למכלית בנתיב הזה נע בין 40 אלף ל-100 אלף דולר. אולם, בעקבות החלטת בורסת הבלטיק להמשיך ולבסס את המדד על נמל ראס תנורה למרות המלחמה, המחיר זינק לרמות דמיוניות של כ-600 אלף דולר ליום. עבור סוחרים ובעלי מכליות שמחזיקים בחוזים ובמכשירים פיננסיים הצמודים למדד הזה, מדובר ברעידת אדמה שמוחקת רווחים ויוצרת הפסדי עתק בתוך ימים ספורים. מרקוריה טוענת בתביעתה כי העיוות הזה גרם לה ולחברות הבת שלה נזקים הנאמדים במאות מיליוני דולרים, והיא דורשת מבית המשפט הגבוה בלונדון להתערב ולעצור את פרסום המדד או לשנות את אופן חישובו.
הטיעון של מרקוריה נוקב ונוגע בנקודות רגישות במיוחד. החברה טוענת כי התנועה במצרים "חדלה להתקיים באופן מהותי", וכי אותם משלוחים בודדים שכן מצליחים לעבור דורשים תשלום של "דמי מעבר בלתי חוקיים לישויות תחת סנקציות". במילים אחרות, המדד שבורסה לונדונית מכובדת מפרסמת כבר אינו מייצג שוק חופשי וגלוי, אלא מציאות מעוותת של כלכלת מלחמה. לטענת התובעים, הבלטיק הייתה צריכה להשהות את המדד או להחליפו בנתיבים חלופיים שעדיין פעילים, כמו משלוחים מנמלים בעומאן שנמצאים מחוץ למפרץ, או משלוחים ממערב אפריקה לסין.
מנגד, בורסת הבלטיק, הנמצאת כיום בבעלות בורסת סינגפור (SGX), עומדת על רגליה האחוריות. בהצהרה שפרסמה, הביעה הבורסה אמון מלא במתודולוגיה שלה וטענה כי התביעה של מרקוריה משוללת יסוד. מתברר כי מאחורי הקלעים נערכה התייעצות עם חברי הבורסה, ורובם – כ-55% מהמשיבים – התנגדו לשינוי המדד. הנימוק המרכזי שלהם היה הצורך בהמשכיות ויציבות. בשוק הנגזרות והחוזים העתידיים, שינוי של מדד באמצע תקופת חוזה הוא אירוע שעלול לפגוע אנושות במי שבנו את הפוזיציות שלהם על סמך המדד הקיים. עבורם, העיוות הוא חלק מסיכון השוק, ושינוי הכללים תוך כדי תנועה הוא פגיעה באמינות המערכת.
המקרה הזה מעלה זיכרונות לא נעימים ממשבר הניקל של בורסת המתכות בלונדון (LME) בשנת 2022, אז ביטלה הבורסה עסקאות במיליארדי דולרים בעקבות זינוק מחירים פראי. גם אז הוגשו תביעות ענק נגד המוסד הלונדוני הוותיק, וגם אז נשאלה השאלה היכן עובר הגבול בין "שוק חופשי ותנודתי" לבין "שוק שבור שאינו מתפקד". המומחים המשפטיים צופים כי התביעה של מרקוריה היא רק יריית הפתיחה בגל של מחלוקות משפטיות שייגרמו כתוצאה מהחסימה במזרח התיכון. זהו אפקט דומינו: כשהמולקולות הפיזיות של הנפט תקועות בנמל, המחיר של החוזים הפיננסיים על הספינות שנושאות אותן מתחיל להשתולל, ומשם הדרך לתביעות על הפרת חוזים קצרה מאוד.
המציאות הנוכחית בשנת 2026 מוכיחה שוב שכלכלת העולם שברירית בהרבה ממה שנדמה לנו. מוסדות היסטוריים כמו בורסת הבלטיק, ששרדו מלחמות עולם ומשברים כלכליים במשך כמעט שלוש מאות שנים, מוצאים את עצמם חסרי אונים מול סגירה של מצרי ים צרים ושינוי דרסטי בנתיבי הסחר. עבור המשקיע הקטן או הצרכן בקצה השרשרת, המאבק בלונדון אולי נראה רחוק ומסורבל, אך השלכותיו ישפיעו ישירות על עלויות האנרגיה והתחבורה של כולנו. כל עוד מצרי הורמוז נותרים זירת קרב, השקט לא יחזור לא רק לים, אלא גם לאולמות בתי המשפט של לונדון, שם ימשיכו להתווכח על השאלה הפשוטה והמסובכת מכולן: מהו המחיר האמיתי של הנפט כשהעולם נמצא בלהבות.
