בעולם הניתוח הטכני הבין-שווקי, אחד הכלים החזקים והפחות מוכרים למשקיע הממוצע הוא היחס שבין מחיר הנחושת למחיר הזהב. ההיגיון העומד מאחורי המדד הזה פשוט אך עוצמתי: הנחושת היא ה"בנזין" של התעשייה העולמית, מתכת שביקושה עולה כשהכלכלה צומחת, בעוד שהזהב משמש כ"בלם" וכמקלט בטוח בעתות של פחד או אינפלציה דוהרת. לאורך עשורים, היחס הזה נע בסינכרון כמעט מושלם עם תשואות איגרות החוב של ממשלת ארצות הברית ל-10 שנים. כאשר הכלכלה הריאלית משדרת צמיחה, היחס עולה והתשואות מטפסות איתו, אך כאשר נוצר פער בין השניים, השוק שולח לנו איתות אזהרה טכני שקשה להתעלם ממנו.
נכון לעדכוני המסחר האחרונים, אנו עדים להיווצרותה של "סטייה דובית" חריפה ומעניינת במיוחד. בזמן שתשואות האג"ח ל-10 שנים זינקו לרמה של 4.398%, יחס הנחושת והזהב דווקא נמצא במגמת שחיקה. מחיר הנחושת נסוג מרמות השיא שלו ונסחר סביב 5.42 דולר, בעיקר בגלל החששות מהאטה תעשייתית באסיה, בזמן שהזהב שומר על רמות מחירים גבוהות סביב 4,400 דולר בשל המתיחות הגיאופוליטית מול איראן. המציאות הזו יוצרת מצב שבו שוק האג"ח נראה כמי ש"משקר" לעצמו; התשואות מטפסות למעלה כאילו אנחנו בשיא של תנופת צמיחה, בעוד שהמתכות משדרות סיפור של התקררות וחיפוש אחר ביטחון.
מבחינה טכנית, כאשר נוצר דיברגנץ (סטייה) כזה, ההיסטוריה מלמדת ששוק האג"ח הוא זה שבסופו של דבר מתקן לכיוון המציאות הכלכלית שמכתיבה הנחושת. הזינוק הנוכחי בתשואות ל-4.398% נראה כרגע כמו "מתיחת יתר" שמונעת בעיקר מכותרות גיאופוליטיות ומרעשי רקע, ולא מנתונים כלכליים מוצקים של צמיחה ארוכת טווח. אם יחס הנחושת והזהב ימשיך להישחק וישבור כלפי מטה את רמת התמיכה הטכנית שלו, זה יהיה האישור הסופי לכך שתשואות האג"ח בדרך לתיקון משמעותי כלפי מטה, ייתכן שאף לכיוון רמת ה-4.1% בטווח הקצר.
עבור משקיעים הבוחנים את קרנות הסל על האג"ח, כמו ה-TLT, המצב הנוכחי מהווה הזדמנות טכנית למעקב צמוד. שבירת הסטייה הזו עשויה להוביל לזינוק במחירי האג"ח הארוכות ברגע שהשוק יתחיל לתמחר מחדש את האינפלציה בהתאם לביקוש התעשייתי האמיתי. הניתוח של יחס הנחושת והזהב מאפשר לנו לראות מעבר לדרמה של הכותרות היומיות ולהבין את הדינמיקה האמיתית של הכסף החכם, שבוחר כרגע בזהירות על פני סיכון, ובכך מסמן את הגבול העליון של תשואות האג"ח בתקופה הקרובה.
