המחצית הראשונה של מרץ 2026 תיזכר כאחד האירועים המורכבים ביותר עבור מנהלי ההשקעות בישראל. בעוד שעל פני השטח מדדי המניות המובילים בתל אביב, ובראשם מדד ת"א 35, מציגים עליות מרשימות של כ-2.7% מתחילת החודש, הדו"חות המקדמיים של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות במסלול הכללי חושפים תמונה הפוכה בתכלית: תשואות שליליות בשיעורים שבין 0.4%- ל 2.2%-.
הפער הזה, המכונה בפי האנליסטים "נתק הנכסים", נובע משילוב נסיבות נדיר שבו המרכיב המנייתי בתיק – זה שאמור להיות המנוע – פשוט אינו מצליח לקזז את ההפסדים הכבדים במרכיב האג"ח. המסלול הכללי, המהווה את ברירת המחדל עבור רוב החוסכים בישראל, מחזיק בדרך כלל חשיפה של כ-30% עד 40% למניות, בעוד שאר התיק מושקע באיגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות. במרץ 2026, המשקולת הזו הפכה להיות כבדה במיוחד.
המקור המרכזי ללחץ השלילי הוא "סערה מושלמת" בשוק החוב. מבצע "שאגת הארי" בגבול הצפון והמתיחות המחודשת במפרץ הפרסי הובילו לזינוק במחירי הנפט (מעל ל-110 דולר לחבית), מה שהצית מחדש את חששות האינפלציה העולמיים. בתגובה, תשואות איגרות החוב ל-10 שנים בישראל ובארה"ב זינקו בחדות (מחיר האג"ח ירד), וגררו הפסדי הון משמעותיים למסלולים שאינם מוטי מניות. מדדי התל-בונד והאג"ח הממשלתיות הארוכות רשמו ירידות של עד 2.5% בתוך שבועיים, נתון המסביר בדיוק איך תשואה חיובית במניות נבלעת בתוך ים של אדום אג"חי. בנוסף, השקל שהפגין חוסן יחסי בתחילת החודש, עבר לפיחות מהיר מול הסל, מה שיצר עלויות גידור (Hedging) כבדות למנהלי התיקים שהעדיפו להגן על החשיפה המנייתית שלהם בחו"ל, ובכך "אכלו" חלק נוסף מהתשואה הנומינלית.
בעוד המניות הדואליות (נובה, קמטק ואלביט) דוחפות את המדדים למעלה, שוק האג"ח הישראלי סובל מ"פרמיית סיכון גיאופוליטית" שהרקיעה שחקים. פרמיה זו באה לידי ביטוי בעליית ה-CDS של מדינת ישראל, המכבידה ישירות על מחירי החוב הממשלתי. עוד ניתן להעריך כי הפער בין המסלול המנייתי לכללי החודש צפוי להיות הגבוה ביותר בשנתיים האחרונות, בשל החשיפה המופחתת של המסלול הכללי לסקטור ה-AI והביטחון שזינקו. אם בכך לא די, הזינוק בציפיות האינפלציה ל-3.5% (מעבר ליעד בנק ישראל) מאלץ את השוק לתמחר ריבית גבוהה ליותר זמן, מה שמרסק את המח"מ הארוך בתיקי הגמל.
המסלול הכללי חווה כעת את חסרונותיו של הפיזור. בדרך כלל, האג"ח אמור להגן על התיק בזמן ירידות במניות. אולם, במרץ 2026, הקורלציה בין הנכסים הפכה לחיובית במובן השלילי: הסיכון הביטחוני ששלח את המניות הביטחוניות (אלביט) למעלה, הוא בדיוק אותו גורם ששלח את האג"ח הממשלתי למטה בשל החשש מהגדלת הגירעון למימון המערכה. מנהלי ההשקעות מדווחים על "דילמת הגידור" – מי שגידר את הדולר הפסיד מהפיחות, ומי שלא גידר אמנם נהנה מעליית המטבע הקלה אך סבל מתנודתיות יתר בתיק.
תיק ההשקעות הממוצע במסלול הכללי מורכב כיום מ-38% מניות, 45% אג"ח סחיר (ממשלתי וקונצרני) והשאר בנכסים לא סחירים ומזומן. במרץ, רכיב האג"ח הממשלתי "תיקן" למטה בעוצמה של כ-1.8%-, מה שגרע כ-0.8% מהתשואה הכוללת. העלייה של 2.7% במניות תרמה כ-1.02%+, אך דמי הניהול, עלויות הגידור והירידות באג"ח הקונצרני (שמרווחי הסיכון שלו נפתחו) העבירו את השורה התחתונה לטריטוריה השלילית. זהו מקרה קלאסי שבו ה"בנצ'מרק" המנייתי מטעה את החוסך הממוצע שחושב שתיקו עולה.
