הקשר בין גובה הריבית לביצועי חברות הביטוח נתפס לעיתים קרובות כעניין טכני לחשבונאים בלבד, אך עבור שוק ההון מדובר במנוע הרווחיות החזק ביותר בסקטור. בעוד שהציבור הרחב בוחן את דוחות החברות דרך היקף הפרמיות, המשקיעים המתוחכמים מתמקדים בשינויים בעתודות הביטוחיות ובביצועי תיק הנוסטרו. בסביבת הריבית הנוכחית של 2026, חברות הביטוח הישראליות מנהלות משחק עדין בין רווחי הון חשבונאיים לבין סיכוני אשראי מתהווים.
כדי להבין את עוצמת ההשפעה של הריבית על חברות כמו הפניקס, הראל או מנורה מבטחים, יש לצלול אל המבנה החשבונאי של "עתודות הביטוח". חברות ביטוח מחזיקות התחייבויות ארוכות טווח לתשלום תביעות עתידיות (במיוחד בביטוחי חיים וסיעוד). לפי כללי החשבונאות (IFRS 17), חברות אלו נדרשות להוון את ההתחייבויות הללו לפי עקומת הריבית חסרת הסיכון. ככל שהריבית במשק עולה, "מקדם ההיוון" גדל, וערכן הנוכחי של ההתחייבויות במאזן קטן. התוצאה: שחרור עתודות מאסיבי שמתרגם באופן מיידי לרווח לפני מס בדו"ח רווח והפסד.
עם זאת, הריבית היא חרב פיפיות. מצד אחד, היא משפרת את המאזן החשבונאי ומגדילה את כושר הפירעון (Solvency). מצד שני, חברות הביטוח הן כיום שחקניות ענק בשוק המשכנתאות והאשראי הצרכני. ריבית גבוהה לאורך זמן מכבידה על כושר ההחזר של הלווים, מה שעלול להוביל לעלייה בהפרשות להפסדי אשראי בתיקים אלו. יתרה מכך, תיקי הנוסטרו של החברות, המושקעים ברובם באג"ח ממשלתי וקונצרני, חווים ירידות ערך ריאליות כאשר התשואות בשוק עולות, מה שמקזז חלק מהרווח החשבונאי מהעתודות.
האתגר המרכזי של חברות הביטוח ב-2026 הוא ניהול ה-ALM (Asset Liability Management). היכולת להתאים בין משך החיים הממוצע של הנכסים (Duration) לזה של ההתחייבויות היא שתקבע מי מהחברות תציג תשואה על ההון (ROE) יציבה. חברות שהשכילו לגוון את תיק ההשקעות שלהן לנכסים ריאליים ואלטרנטיביים המניבים תשואה עודפת מעל הריבית, נהנות כעת מיתרון תחרותי מובהק. עבור המשקיע בשוק ההון, הנתון החשוב ביותר כעת אינו הרווח הנקי המדווח, אלא "הרווח הכולל" והשינוי בהון העצמי, המנטרלים את הרעשים החשבונאיים של תנודות הריבית לטווח קצר.
