הודעת הבורסה לניירות ערך על השקת פקיעה יומית באופציות על מדד ת"א 35 מוצגת כצעד של קדמה ושירות למשקיע. על פניו, מדובר בכלי "ביטוחי" שמאפשר למשקיעים להתגונן מפני תנודתיות, במיוחד בימים של מתיחות ביטחונית ואי-ודאות פוליטית. אולם, מבט ביקורתי ומעמיק יותר מגלה תמונה מורכבת בהרבה: האם הבורסה המקומית, שביקשה לאורך שנים להיתפס כזירה של השקעות סולידיות וצמיחה לטווח ארוך, אינה הופכת במו ידיה לזירה המזכירה יותר קזינו מאשר מכשיר כלכלי?
הניסיון להשוות אופציה יומית ל"ביטוח דירה" הוא פשטני במקרה הטוב ומטעה במקרה הרע. ביטוח נועד להגן מפני אירוע קיצוני ונדיר לאורך זמן; אופציות שפוקעות תוך 24 שעות הן מכשיר ספקולטיבי קיצוני. כאשר משקיע רוכש אופציה עם טווח חיים של שעות ספורות, הוא לא באמת "מבטח" את תיק ההשקעות שלו במובן המסורתי, אלא מהמר על התנודה המקרית של המדד בטווח זמן קצרצר. ברמת זמן כזו, היכולת של אדם – מתוחכם ככל שיהיה – לנבא היכן ינחת המדד בנקודת הפקיעה היא אפסית. זהו ניחוש המושפע מרעשי רקע, ציוצים בטוויטר או ידיעה ביטחונית חולפת, ולא ניתוח כלכלי מעמיק של ערך החברות.
יש לשים לב למניע המרכזי של המהלך, המסתתר בין השורות של נתוני מחזורי המסחר. הבורסה מציגה בגאווה את הזינוק במחזורי המסחר – מ-1.9 מיליארד שקל ביום בתחילת העשור ל-5.3 מיליארד שקל כיום. עבור הבורסה כחברה עסקית, מחזור מסחר מתורגם ישירות לעמלות. ככל שיש יותר אירועי פקיעה, כך הסוחרים נדרשים לבצע יותר פעולות של גלגול פוזיציות, פתיחה וסגירה. המנצחת הגדולה מהמהלך היא הבורסה עצמה, שגוזרת קופון על כל תנועה, בזמן שהמשקיעים הפרטיים (ה-Retail) חשופים למכשיר שבו שחיקת הערך היא אגרסיבית במיוחד. אופציות יומיות מתאפיינות ב"תטא" (שחיקת זמן) קטלנית: אם המדד לא זז מספיק חזק ובמהירות בכיוון המבוקש, ערך האופציה נמחק לחלוטין תוך שעות.
יתרה מכך, המעבר לפקיעות יומיות יוצר תנודתיות מלאכותית בנכס הבסיס. מחזורי הענק שנרשמים בימי פקיעה (1.6 מיליארד שקל בפתיחה של פקיעה חודשית) מעידים על כך שהזנב (הנגזרים) מתחיל לכשכש בכלב (מדד המניות). ככל שהבורסה מעודדת יותר "נקודות נזילות" יומיות כאלו, היא מזמינה אלגוריתמים של מסחר בתדר גבוה (HFT) שמשחקים על הפרשי מחירים זעירים, אך עלולים להוביל לתנודות חריפות ובלתי מוסברות במדד ת"א 35. עבור המשקיע הסולידי מהיישוב, הבורסה הופכת למקום מסוכן יותר, שבו תנודות של מאות אחוזים בערך הנגזרים תוך שעה הופכות לדבר שבשגרה.
השימוש בדוגמת המלחמה מול איראן כדי להצדיק את הצורך באופציות יומיות הוא ציני במידה מסוימת. נכון, משקיעים רוצים להגיב לאירועים גיאופוליטיים, אך האם הדרך הנכונה לעשות זאת היא באמצעות מכשיר שמעודד ספקולציה לטווח קצר? בשוק הון בריא, התגובה לאירועים צריכה להתבטא בשינוי אחזקות בנכסי הבסיס בהתאם להערכת השווי החדשה של המשק, ולא בהימור על הפקיעה של מחר בבוקר. הבורסה, במהלך הזה, אינה מחנכת את הציבור להשקעה נבונה אלא להצמדות למסכים ומרדף אחרי תנודות רגעיות.
לסיכום, בעוד שהבורסה ממתגת את המהלך כמענה לצורך ב"ניהול אי-ודאות", בפועל היא מגדילה את חוסר הוודאות עבור כלל המשתתפים בשוק. ריבוי פקיעות מייצר אשליה של שליטה, אך למעשה הוא מגדיל את הסיכוי למחיקת הון מהירה של משקיעים שאינם מבינים את המכניקה של שחיקת האופציה. המרוויחה הוודאית היחידה היא הנהלת הבורסה, שממקסמת עמלות על חשבון הפיכת שוק המניות המקומי לזירה של הימורים קצרי מועד. בטווח הארוך, המהלך הזה עלול להרחיק משקיעים שאינם מעוניינים לקחת חלק ב"קזינו של אחד העם".
